עצרו את הרכבת! אני רוצה לרדת!!

אי פעם הרגשתם שבא לכם שהחיים יעצרו, ולו לרגע אחד כדי שתוכלו לנוח?

אי פעם פקחתם את עיניכם בבוקר, ולאכזבתכם הרבה גיליתם שהמחשבות הנחמדות שליוו אתכם בלילה, היו למעשה אך ורק חלום?

אנחנו מאמינים שכל אדם היה משיב בחיוב על שתי השאלות. כפי שציינו במאמר הפתיחה, כולנו רוצים את אותו הדבר וזה אושר. אין יצור חי בעולם, המחפש את הסבל. (גם אלו אשר מונעים מעצמם הנאות מסוימות, על ידי צום וסיגוף מאמינים שדרך זו תוביל אותם אל אושר). מרוב שאנחנו מנסים להימנע מהסבל, אנחנו מפספסים נקודות חשובות בחיים, שהראשונה והחשובה שבהם היא מהות החיים.

אז מהי מהות החיים? לשאלה זו נוכל לקבל תשובות מאסכולות דתיות ופילוסופיות רבות. כל אחת תציג את התשובה מנקודת ראיה מעט שונה. הפלורליזם המחשבתי שיוצרות ההשקפות השונות הוא בהחלט דבר מבורך, ומעיד על יכולות התובנה הגבוהות שפיתח האדם. אך במקום שהגיוון הרב ישרת אותנו, וייתן לנו אושר ושלווה, הוא לעיתים עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה. הביטו מסביבכם. לא חסרות בעולמנו קנאות ואמונות עיוורות אשר פוגעות בבני האדם. לא נעסוק בכך במאמר זה. במקום זאת אנחנו נעסוק בדרך חשיבה המאחדת את כולן.

כלל המוחות האנושיים, ללא קשר לאמונה דתית, רקע תרבותי או השכלתי, יסכימו פה אחד שיש כאן משהו גדול יותר מאיתנו. העולם היה קיים זמן רב לפנינו, והוא ימשיך להתקיים גם אחרינו. במוקדם או במאוחר כולנו ניפרד לשלום מהעולם הזה. רגע לפני שנצעד בשביל האבנים הצהובות לעבר עיר הברקת, נקבל הזדמנות להביט על חיינו ומה נראה?

חשבו על כך היטב. אתם יושבים במקום מסוים ומביטים בסרט בן כמה דקות על חייכם. אך לעומת הסרטים בהוליווד, ששם מתנגנת לה מוסיקת רקע כל הזמן, בסרט שבו אתם מביטים יש מוסיקת רקע מסוג אחר. מן נגינה מיוחדת כזו שכמוה לעולם לא שמעתם. לא שמעתם כי אף פעם לא באמת הקשבתם. הייתם עסוקים כל כך במירוץ החיים שלעולם לא עצרתם את הרכבת בשביל לראות את המציאות כפי שהיא. הסרט ממשיך לרוץ ואתם מסתכלים על כל מיני מצבים בחייכם: היום ההוא שכעסתם על חברכם בגלל סיבה מסוימת, אותה בדיחה משעשעת שבגללה צחקתם, רגע של אכזבה  מבן הזוג,  הצלחה במשימה ההיא , הכישלון שנחלתם באחרת, אותה פגיעה מאהוב, המסיבה שבה רקדתם, הצעקה מהמורה בחטיבת הביניים , המתיחה שעשיתם לחבר והנפילה בפח אחר כך. הסרט ממשיך לרוץ ואתם לאט לאט שמים ידיים על ראשכם. התמונות ממשיכות לרוץ: הבר מצווה, הגיוס לצבא, הנפילה מהסקטבורד שהייתם קטנים, היציאה לפנסיה. הכל רץ ללא סדר כרונולוגי, אתם כל פעם מקבלים הבזקים מנקודות שונות בחיים. ואתם פתאום מבינים שכל הזמן היה שם השקט הזה. אך אתם כל הזמן הייתם עסוקים בדברים אחרים. גם שישבתם לכאורה בשקט עם עצמכם המחשבות לא הפסיקו לרוץ. דברים שקרו בעבר, דברים שיקרו בעתיד,מהו ההוא חשב עלי, מה ההיא אמרה, למה זה צעק, ולמה זה עשה מה שעשה. אף פעם לא הייתם מרוצים באמת. תמיד היה משהו חסר. בכל נקודה חיכיתם למשהו. וזה לשקט הזה שאתם מרגישים עכשיו. אתם כל כך נהנים ממנו, כי הוא לא תלוי בכלום. הוא לא זמני, לא רגעי ולא חלקי. אתם מתחילים להצטער על כך שלא הקשבתם לו כל חייכם.

אבל אין לכם על מה להצטער. החיים עוד לא נגמרו. יש לכם עדיין את ההזדמנות להסתכל עליהם מנקודת מבט אחרת. בכל מקום, בכל סיטואציה וזמן, תנוחו עם עצמכם במקום השקט שמעבר. כל יום אתם יוצאים אל החיים שבחוץ, חושבים מה שחושבים, מרגישים מה שמרגישים, וכל פעם שיש לכם הזדמנות עצמו עינכם שימו מוסיקה שקטה, ודמיינו בראשכם את המקום השקט הזה. לאט לאט הוא יופיע גם בחיים שבחוץ. אין זה אומר שעליכם להפסיק את עיסוקכם העכשווי. המשיכו בו והתמידו בו כראוי. אך למדו גם לצפות בו מהצד כמעין סרט. הסרט הזה יחלוף, ויחד איתו כל הרגשות השליליים שהרגשתם בחיים, כל המחשבות, כל התסכולים, כל הלחצים, החרדות, המתחים.

כפי שציינו, השקט הזה שמעבר, מובטח לכל אדם חופשי. הסתכלו על ידיכם. האם הן קשורות באזיקים ושלשלאות? לא. כלומר גם אתם יכולים ליהנות ממנו. הדבר היחיד שמונע אותו מכם זה השלשלאות שבהן אתם כובלים את המחשבה שלכם.
אתם יכולים להמשיך לחכות חיים שלמים לשלווה הזו. אתם יכולים לפתור כל אחת מבעיותיכם האישיות באופן נקודתי (שזה בהחלט מוסיף). אך אם תיישמו את הטיפ שניתן לכם בסוף המאמר. אתם תקבלו תנופה אדירה בכל תחומי החיים, ותראו לאט לאט, איך הכעס נמוג, הקנאה מתפוגגת, הגאווה נעלמת ומופיעה ענווה. הלחץ והחרדות יורדים והיציבות בחייכם עולה. בתוך כך גם מודעות רבה נכנסת לחייכם, קשרים שנראו לכם כאבודים, פתאום מתחזקים, והמחשבות הטורדניות מפנות את מקומן למחשבות נעימות.

"לרוחות שבזריחה יש סודות בשבילנו. אל תחזרו לישון" המשורר הסופי ג'אלל א-דין רומי כתב. "אתם חייבים לבקש  את מה שאתם באמת רוצים. אל תחזרו לישון".

אל תירדמו בשגרת החיים. הפסיקו לרוץ סביב הזנב של עצמכם. עצרו. גם אם כולם סביבכם רצים. עצרו. עימדו זקוף. עצמו עיניים, והקשיבו לרוחות הנעימות הנושבות במעמקי ליבכם.

מאגה תרגול:
קחו כרית קטנה, קפלו אותה, והניחו אותה בצורה כזו שתתמוך בגבכם התחתון. מעכשיו כאשר אתם יושבים, זוהי צורת הישיבה. גב ישר וזקוף אך לא מאומץ. הכרית תומכת בגב כך שאינו מתאמץ. הניחו ידיכם באופן נינוח, הרפו את שרירי הפנים, ועצמו את עיניכם. נשמו דרך האף באופן חופשי, אל תתמקדו בנשימות. עשו זאת בטבעיות. בזמן שאתם מקשיבים למוסיקה מרגיעה, אתם חושבים על המקום השקט הזה, שאליו תגיעו. זה יכול להיות על ההר, מול הים, או לצד נהר. אתם נמצאים שם לבד. המקום כל כך שקט, ואין בו שום דבר המפר את השקט. הכל חלף, כאילו כלל לא היה. למעשה גם אתם לא נמצאים שם. יש שם רק שקט נצחי. חזרו בסוף כל יום אל השקט הזה, לפחות לעשר דקות. אפשר לבצע זאת גם במהלך היום בכל מצב. גב ישר ונינוח עם עיניים עצומות.

"הראיה שלך הופכת בהירה רק כשאתה מסתכל לתוך לבבך.
מי שמסתכל החוצה, חולם. מי שמביט פנימה, מתעורר" קרל יונג

חברים. לפעמים אי אפשר איתם ולפעמים אי אפשר בלעדיהם.

את המשפט הזה אפשר להגיד בהומור בהקשרים נוספים כמו משפחה בני זוג ועוד. אך משפחה אנו יודעים שאין ביכולתנו להחליף, וביחד עם אהבה, אלו הם דברים שאין אנו יכולים בלעדיהם. (זה לא מקל על הסיבוכיות בקשר שלנו איתם, אך נשאיר זאת למאמר אחר).

אז למה אנחנו בכלל צריכים חברים? מסתבר שלתחושת הביטחון שאנו מרגישים בכך שאנו חלק ממעגל חברתי מסוים יש הסברים הנעוצים עמוק בעברנו. כבר בימי קדם הבין האדם שהתארגנות בקבוצה תגדיל את סיכוייו לשרוד. אפשר לראות זאת גם אצל רובם המוחלט של בעלי החיים, אשר בוחרים לחיות בלהקות, ולצוד בקבוצות. אפילו סוגי כרישים מסוימים אשר אינם חיים בלהקות, נצפו כאשר הם צדים בקבוצות באופן אינסטינקטיבי.

כנראה שגם אצלנו, בני האדם, החבירה לאנשים אחרים ויצירת הקשרים עימם נהפכו לפעולות אינסטינקטיביות. אמנם האיום הקיומי השתנה מעט ואיתו גם דרכי ההישרדות שאנו נוקטים, אך גם לאחר עשרות אלפי שנות אבולוציה אנחנו עדיין בוחרים לחיות במסגרות חברתיות. ללא החלוקה למדינות, ערים, חברות, ארגונים וכו', היה כאן ללא ספק תוהו ובואו. בחירה זו נותנת למין האנושי נוחות ויעילות רבה. בנוסף לכך אנו בוחרים להקיף עצמנו במעגלים אינטימיים יותר, בצורה של ידידים וחברים. לא נדון כאן בסיבות לכך, כולנו נסכים שזה דבר מובן מכל הבחינות. ויחזק את דברינו משפטו של איבן גבירול: "אדם מבלי חברים-כשמאל בלי ימין".

אז רגע, אם הצורך שלנו בחברים זה דבר כה מובן, מדוע יש לנו כל כך הרבה בעיות עם חברים? מדוע אנו חשים לעיתים קרובות כעס ותסכול רב בנוגע לחברינו?

בשאלות הללו בחרנו להתמקד במאמר שלפניכם.

כולנו מחפשים בחברים שלנו ביטחון המשולב עם הנאה. הביטחון מגיע בצורה של אמון וכבוד אחד לשני, ההנאה מגיעה בהעברת זמן משותף בו שני הצדדים נהנים. זה יכול להיות בשיחה, בבילוי ועוד. המידה בה ביטחון והנאה באים לידי ביטוי בקשר, היא זו שתכתיב את רמת הקשר. לא תמיד שני הגורמים מתקיימים אצל כל חבר במידה שווה. לדוגמא: חברים שעליהם אנו סומכים בעיניים עצומות ורוכשים להם כבוד רב, אך פחות נהנים להיפגש איתם ביחידות, לעומת חברים שאנו אוהבים לבלות עימם אך פחות נותנים בהם אמון.

כשאחד מהיסודות הללו מתערער מעבר לרמה מסוימת, הדבר פוגע באיזון של מערכת היחסים שלנו עם חברינו. בשורות הבאות נציג בפניכם מקרים נפוצים הפוגעים באיזון של מערכת היחסים. חלק מהמקרים מוכרים וחלקם נמצאים "מתחת לפני השטח".

משפחת המקרים הראשונה היא פגיעה באמון:  בקשרים שלנו עם חברינו הקרובים, אמון הוא הדבר החשוב ביותר. אמון נותן לנו תחושת ביטחון יותר מהכל. כשחבר קרוב עומד מולנו ולא דובר אמת זו הדוגמא הברורה ביותר. פגיעה באמון יכולה לבוא גם בצורה של חוסר נתינה והקרבה מצד החבר. כל צורה של פגיעה  באמון מרחיקה את החבר מאיתנו. הפתרון כאן זה לעשות תיאום ציפיות עם עצמנו לגבי כל חבר שלנו. עם חברים שאותם אנו מחשיבים קרובים לליבנו חשוב ליצור תקשורת חיובית. לא לשמור דברים בבטן. אמון זה הבסיס לחברות טובה. אם לא תדברו על מקרים שבהם האמון שלכם בחבריכם נפגע, החברות תיסדק לאט לאט. תתפלאו לראות כמה פעמים אנחנו רואים עניין מסוים רק מזווית הראיה שלנו וברגע שחבר שופך מעט אור ומציג את עמדתו בעניין, הכל פתאום מתבהר ואתם חשים הקלה. אם ישנן בעיות חוזרות ונשנות של אמון עם חבר מסוים, כנראה ששום פתרון שהצענו כאן לא יעזור. במקרה זה נשאיר אתכם עם משפט עממי: "מי שמתחבר עם הזאב, סופו שילמד ליילל".

משפחת המקרים השנייה נכנסת תחת השם תפיסה מוטעית: כפי שציינו למעלה כל אחד מחפש בחברות ביטחון והנאה. כשאחד מיסודות אלה מתערער, החברות נפגעת. לעיתים אנו כל כך מודעים להתנהגותו של אחר אך לא שמים לב איך אנחנו בעצמנו הורסים את הקשר על ידי תפיסה והתנהגות לא נכונה. תפיסה זו מתחלקת לשניים: תפיסה שלנו את הקשר, ואת החבר שמולנו.

בתור ילדים קטנים, שילד אחר היה מעצבן אותנו, לא היינו חושבים פעמיים וישר מראים לו מה אנחנו חושבים בנדון. עם השנים צברנו מעט טאקט, ואנו יודעים שאין אנו יכולים להעיר לכל אדם, ולהראות לו מה אנחנו חושבים בנדון. במהלך היום אנחנו מקבלים גירויים שליליים מהסביבה, אשר יוצרים אצלנו מתחים. צפירות בכביש, חוסר נימוס בעמידה בתור, בעיות בלימודים, צעקות מהבוס בעבודה וכו'.  פעמים רבות (ובאופן לא מודע) אנחנו בוחרים לפרוק את המתחים הללו במערכות יחסים השונות עם אלו איתם אנו מרגישים בנוח (חברים, בני זוג,משפחה). שימו לב לכמות השכיחה של המקרים בהם אנחנו מבזבזים אנרגיות וזמן איכות יקר על ויכוחים מיותרים. אין דבר רע בדיון בריא. אבל לא כל דיון נשאר בגדר דיון. תהיו מודעים לכך שאתם באופן לא מודע מכניסים יצרים בלתי מסופקים לקשר. מצאו דרכים אחרות לפרוק את המתחים הללו, לא על חבריכם (וגם לא להעביר זאת הלאה לקשרים אחרים). חברים לא נועדו למטרה זו, חברות מטרתה לחזק ולעודד. זוהי תפיסה נכונה של קשר. כפי שציינו במאמר על כעס, מודעות זה חצי הדרך לפתרון הבעיה. זה יכול לחסוך לכם הרבה עוגמת נפש.

התפיסה המוטעית השנייה היא תפיסה שגויה של החבר שמולנו. אנחנו לעיתים שוכחים שהאדם שעומד מולנו (ולא רק חברים), הוא יצור שונה לחלוטין מאיתנו. קשה לנו להבין את דרכי מחשבתו, את הלך רוחו, לא תמיד אנחנו מודעים לעבר שלו, לחוויות ילדות שלו, למשפחה בה גדל, לאירועים מעצבים בחייו. דברים אלו גורמים פעמים רבות לקצר מוחלט בתקשורת. תוסיפו לכך את העובדה שלכל אחד יש את מילון המושגים שלו, והשקפת עולם משלו. והרי לפניכם הר שלם של בעיות בחבירה בין שני אנשים. הפתרון כאן הוא לנסות להיכנס לראשו של אותו אדם. לדעת כמה שיותר פרטים עליו, על עברו, על משפחתו, על אירועים בחייו, דברים אלו יגרמו לכם לאט לאט להבין את הבנאדם שמולכם, לדבר בשפתו, לדבר אל ליבו. זכרו תמיד: חמלה אמיתית זה לנסות לעזור לאדם שמולכם מנקודת המבט שלו, להרגיש אותו בתוככם. גם בין חברים נדרשת הרבה חמלה.

משפחת המקרים השלישית נקראת מצבים של חוסר מודעות: יכולנו להכניס חלק ממצבים אלו במשפחה השנייה, אך מדובר במצבים שאין אנחנו תמיד מודעים אליהם, או לפעמים מתכחשים להם, ועל כן הם זוכים לשם משל עצמם. הדוגמא הנפוצה ביותר של חוסר מודעות זה זלזול ופגיעה של חבר בכבודנו. אנחנו יותר מודעים למקרים בהם פגעו בנו, ופחות שמים לב לפגיעה שלנו בחברנו. לפתח מודעות לעניין זה לבד, זו משימה קשה, ולכן מומלץ לעודד פתיחות בין החברים, כך שאחד חוטא בכך, השני מסב את תשומת ליבו. חברים שלכם המתנהגים בהתנשאות ובזלזול, לא עושים זאת מתוך רוע, אלא מתוך עיוורון וחסך מסוים. כמו שאתם לפעמים יכולים לפגוע מבלי לשים לב. המקרים הבאים של חוסר המודעות הם מעט יותר עדינים, והם מתקשרים בעיקר לרגשות וצרכים בסיסיים של בני אדם. כפי שציינו במאמרים קודמים, קנאה זהו רגש בסיסי מאוד אצל בני אדם. בין חברים יש המון קנאה, שאיננו תמיד מודעים אליה. לכן חשוב להיות ערים למצבים הללו. תחרות יכולה להיות  דבר חיובי, אם היא מגיעה  עם פרגון ותמיכה אמיתית והדדית.( ועל כך אמר אוסקר ווילד :"כל אחד יכול להראות סימפטיה לסבלו של חבר, אך דרוש חבר אמיתי כדי להראות סימפטיה להצלחתו"). אם תדעו לשים אגו וריבי עבר בצד, ותבוא בראש פתוח ללמוד זה מזה, אין סוף לתועלת שאתם יכולים להפיק זה מזה. מצב עדין נוסף הוא הצורך של כל אדם בסיפוק. זכרו זאת כאשר חבריכם מנסה להציג לכם דעה מסוימת, או מנסה להוכיח את ידיעתו בתחום זה או אחר. תמיד כבדו את הצורך שלו. גם אם אינכם תמיד מסכימים עם מה שהוא אומר דעו לנסח זאת בצורה כזו שלא תפגע בתחושה הטובה שלו.

אנחנו יכולים להמשיך לכתוב פה עוד סוגים רבים של בעיות, ולתת אינספור דוגמאות. חברות זה אכן נושא מורכב. לסיום נשאיר אתכם עם 10 נקודות שכדאי לזכור בנוגע לחברים, ובכלל ביחס לכל אדם:

א. נסו להפחית הערות ציניות וימנעו מקריאה בכינויים פוגעים. (גם אם הם נראים משעשעים).

ב. אל תדברו מאחורי גבו של חבר. לטווח הארוך זה פוגע אך ורק באלו אשר עושים זאת. אשרו לעצמכם לדבר רק דברי שבח, או  דברי ביקורת אשר יוודעו לו בהמשך ויבנו אותו.

ג. לכל אחד יש את מילון המונחים שלו- דבר היוצר בלבול. דברו בשפה משותפת זה עם זה.

ד. אל תגררו לויכוחים מטופשים השואבים אנרגיה. במקומם הכניסו לשיחות יותר הומור.

ה. תמיד כבדו את חברכם, גם בזמני כעס.

ו. נסו לכנס לראש שלהם, לראות את הדברים מנקודת מבטם, ממש להיות הם. זה בא לידי ביטוי גם במתן עזרה. חשבו מה הם רוצים, ולא מה אתם רוצים שהם ירצו.

ז. דעו על העבר של חבריכם, לפעמים זה יחבר אצלכם הרבה נקודות, ויגרום לכם לתחושת הזדהות עימם.

ח. למדו להניח למשקעי עבר. שימו בצד את האגו שלכם מול חבריכם. זה יוציא לאט לאט רוחות מהמפרשים גם בצד השני. ויצור אווירה יותר נוחה. במקום שבו אין אגו, אנשים יכולים ללמוד זה מזה וגם ללמד.

ט. למדו לפרגן זה לזה, גם במצבים בהם אתם חשים קנאה. תנו מילה טובה, הערה בונה.

י. דאגו שחבריכם תמיד ידעו שהם יכולים לסמוך עליכם, וגרמו להם לעשות אותו הדבר בשבילכם.

ומשפט אחרון: קבוצת חברים יכולה להיות כגב אריות. מצד שני, היא יכולה- על ידי התנהגות מפרגנת ונטולת אגו,  להפוך לארגון מצליח ושמח. זה תלוי אך ורק בכם.

Share and Enjoy:

]]> http://magha.co.il/2009/10/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%aa/feed/ 0 http://magha.co.il/2009/10/%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9b%d7%95-%d7%a7%d7%a6%d7%aa/ http://magha.co.il/2009/10/%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9b%d7%95-%d7%a7%d7%a6%d7%aa/#comments Sat, 24 Oct 2009 19:19:51 +0000 ‫מערכת מאגה‬ http://magha.co.il/?p=68

את המאמר הבא, נפתח בסיפור שנשלח אלינו:

לפני כמה שבועות, הייתי בטיפול אצל השיננית. בדרכי חזרה להורים, ישבתי ברכב וחיכיתי לרמזור שיתחלף. בזמן שאני מחכה לפנות שמאלה לכיוון דרום, ראיתי איש, מעט מוזנח, שעובר בין הרכבים ומנסה למכור לאנשים דבר מה. בפנים שפופות עבר בין הרכבים וניסע לתקשר עם בעליהם- אך לשווא. משהגיע לחלון שלי, שאלתי אותו מה הוא מוכר שם? "סחוג" הוא השיב, והבעת פניו אמרה לי שהוא מעט מופתע מהשאלה. "הסחוג הכי טוב שאכלת", הוא הוסיף בחיוך מבויש.  חיוך שגרם לו לפתע להיראות באופן שונה לגמרי מאותה דמות שראיתי מרחוק. אמרתי לו שלצערי לא נשאר לי כסף (באמת השיננית עשקה אותי..), ואני מצטער. "אל תצטער", הוא אמר לי, "אני מודה לך מאוד". הוא ראה שאני לא כל כך מבין על מה הוא מודה לי והסביר: "אני עובר פה בין הרכבים ואנשים לא מסתכלים עלי בכלל. אתה חייכת  אלי. זה שווה הרבה יותר מכסף".נפעמתי. דבריו אחזו אותי ולרגע אחד לא הצלחתי לדבר. על רקע צפירת המכוניות, ברכנו זה את זה לשלום והמשכנו  כל איש בדרכנו.   

כנראה שלא לשווא טען הקומיקאי הדני וקטור בורגה ש"החיוך הוא הקו הקצר ביותר בין שני אנשים". 

שאנחנו מחייכים,  מתרחשים אצלנו בגוף שינויים ביולוגיים ופיזיולוגיים. ישנה ירידה של לחץ הדם, הפחתה של  תחושות  לחץ, מתח וחרדה ושיפור מצב הרוח. אלה נגרמים על ידי שחרור של קבוצות כימיות של חומרים המצויים במוחנו.(מכונים גם "אנדרופינים").

קרה לכם פעם שצחקתם זמן רב, והרגשתם כאב במקומות שונים בפניכם? זה אומר שאתם לא מחייכים מספיק. בעצם כולנו לא מחייכים מספיק.

בתרבות המערבית, חיוך אמיתי ועניו נתפס באופן מוטעה כסוג של חולשה, בייחוד אם מדובר בחיוך לאדם זר. וחיוך מעושה תופס את מקומו. בחיוך מעושה פועלים הרבה פחות שרירים בפנים,אך עדיין לא קל לנו לזהותו.

מסתבר שאמנם החיוך יכול לשקר, אך העיניים תמיד יספרו  אמת. ד"ר גיום דושן, נוירולוג צרפתי שחי במאה התשע – עשרה, חקר וקבע שההבדל בין חיוך אמיתי למעושה ניכר בשרירים המקיפים את העיניים-אלה השרירים אשר מושכים את הלחיים כלפי מעלה. השריר מסביב לעיניים לא מציית לרצון. והתנועה הזו מתרחשת רק כאשר הרגש אמיתי".

אז נכון (1) , לא חסרים בעולמנו, אנשים שיודעים להסתיר את מחשבותיהם האמיתיות. ולא תמיד נצליח , על ידי מבט חטוף בעיניים, לזהות ישר את כוונות האדם הניצב מולנו. אבל החיוך האמיתי שלנו לא תלוי בדבר. חיוך לא עולה כסף ולא מצריך מאמץ מיוחד. זה מתנה שהאל העניק לנו, בני האדם, באמצעותה ניתן לפתור מחצית מבעיות העולם. בנוסף לרווח האישי הגדול שאנו מפיקים ממנו, הוא גם עוזר לאחרים.

אז נכון (2) , לא תמיד כולם יחייכו אליכם, בטח שלא באותו רגע. אבל אם כוונותיכם אמיתיות ועל פניכם חיוך כנה, הוא צולם בנקודה מסוימת במוחם של האנשים ,ויחלחל אט אט אל תודעתם, ומשם אל ליבם..

מאגה טיפ: 

שאנחנו  מחמיצים פנים אנו מאמצים כמעט פי שתיים יותר שרירי פנים מאשר שאנחנו מחייכים.

אז למה להתאמץ לשווא?  

מדוע אדם אחד נמצא במקום מסוים והשני במקום אחר? שאלה זו מעסיקה את אנשי מערכת מאגה.                                                      

לאחר שנים של תהיות וחקירות הגענו למסקנה שתשובה מדויקת לעולם לא נקבל. בין אם כוח עליון ששולט בנו ובאיתני הטבע שם כל אדם במקומו, ובין אם מדובר ביד הגורל, אנחנו בוחרים לכנות זאת בשם "ההגרלה המקרית של החיים". אל מושג זה ברצוננו להתייחס במאמר זה.

אנחנו לפעמים שוכחים שחלק גדול ממה שאנחנו, קיים אך ורק בזכות נסיבות גורל מסוימות. ההגרלה המקרית של החיים היא זו ששמה אותנו במקום בו אנו נמצאים. אמנם אנו נבדלים ברקעים משפחתיים, תרבותיים ,נפשיים, חברתיים וכלכליים שונים, אך בסופו של דבר לכולנו נתנה זכות להיות אנשים חופשיים היכולים לבחור לעצמם את נתיב חייהם.

הזכירו לעצמכם מדי פעם, ההגרלה המקרית של החיים נתנה לנו דברים רבים שלאנשים אחרים אין. אינני מתכוון אך ורק לקניין חומרי בצורת רשת ביטחון כלכלית. אני מתייחס גם להכרה בקניין שכלי, הבא בצורת יכולות חשיבה מסוימות, קניין נפשי המאפשר בין היתר שליטה עצמית במצבים מסוימים. וקניין רגשי הנותן לנו את היכולת הבסיסית לחוש ולאהוב. יש לנו נטייה לשכוח את שלושת הקניינים האחרונים, ועלינו לזכור שאנשים רבים חסרים אותם.

אז נכון, יהיה לנו מעט קשה לקום כל בוקר ולהגיד מחדש תודה לאל שאני כאן. חי, עובד ולומד במקום לחיות בחרפת רעב וסכנה יומיומית לחיינו כמו שקרה שני דורות לפנינו. או איזה מזל נפל בחלקנו שלא נולדנו בכפר נידח באפריקה הממוקם בלב מלחמת שבטים.

אין צורך בכל זה. המעשים שלנו יכילו בתוכם את ההבנה של כל זה ואת הכרת התודה התמידית שלנו. מכל הדברים שקיבלנו בחיים, המעשים שלנו הם למעשה הדבר היחידי שאותו נוכל לייחס לעצמנו ולזכוף אותם לטובתנו באופן שלם.

"אל תחזיקו טובה לעצמכם", אמרו חז"ל, לא לשם כך נבראתם". הטובה הזו הינה כל קניין שיש לכם שאותו אתם יכולים לחלוק עם אלו הזקוקים. אדם לא צריך להיות עשיר בעל אמצעים רבים בכדי לעזור. אדם צריך להיות קודם כל עשיר מבפנים, בלב. לב יש לכולנו. צריך להשתמש בו יותר.

עכשיו זמן השאלות:

–איך נוכל לעזור?עכשיו נקום ונציל את העולם?

בוודאי שלא. בורא עולם ברא אותנו כך שאדם אחד לא יוכל להציל את העולם, כי כך גם לא יוכל אדם אחד להשמידו בעצמו.  אך אנשים רבים בעלי רצון טוב יכולים להפוך עולמות, ועל כך תעיד ההיסטוריה.

–איך אדם עובד או סטודנט אשר חיים  בסדר יום עמוס יכולים לשים עבודה או לימודים בצד וללכת להתנדב?

כמובן שאין צורך לשים דבר בצד, וגם לא את כל שעות הפנאי שלנו. כל אחד מאיתנו יכול למצוא שעה בחודש, בשבועיים, בשבוע שאותה הוא יקדיש לאלו הנזקקים. אלו הזקוקים לידע, להכוונה, לחום, לאהבה, ליחס חם, לאוכל. אפשר לעשות את זה לבד, או ללכת עם חברים , אתם תדהמו לגלות כמה סיפוק יש בזה.סיפוק שלא תלוי בדבר. סיפוק שהוא חלק מדרך שבה הולכים אנשים שרוצים להיות מאושרים בעצמם. לא סתם מראים מחקרים רבים שאנשים העוסקים בפעילות למען אחרים, הם אנשים יותר מאושרים בעצמם.

כמו תמיד איננו משאירים אתכם רק עם המחשבות והתהיות, אלא מוסיפים מעט כלים יישומיים בשבילכם:

לפניכם קישור לרשימה של ארגונים התנדבותיים:

http://www.nogezel.org/organizations.html

בחרו אחד וצאו לדרך..

"אל לו, לאדם,

להתעלם, מההגרלה המקרית של החיים,

 ששמה אותו במקום אחד ואת השני במקום אחר". מערכת מאגה.

פעם שאלתם את עצמכם מי אתם?

יצא לכם לעמוד מול המראה, להסתכל על הדמות שמולכם ולשאול מה היא?

אם לא הצלחתם לתת את התשובה במדויק, זה בסדר. לדמות שמולכם יש אולי שם ספציפי, אך היא ישות מאוד מורכבת שלרוב אינה יודעת עד כמה היא מורכבת, וכמה פוטנציאל טמון בה.

במאמר קודם התחלנו לדבר על אופיו של האדם. דיברנו על העיקרון שהאדם תמיד משתנה. המידה שהוא משתנה והדרך -  תלויות בו. במאמר הבא נעסוק בעיקרון נוסף הקשור לאופיינו, וזה היעדר האחדות בנו.

המאמר הזה לא נכתב בכדי לגרום לכם לפיצול אישיות. להיפך, הוא יעזור לכם לעשות סדר בראשכם. סדר שיבוא לידי ביטוי ביציבות בחייכם. תחילה נציג את העיקרון, לאחר מכן נסביר איך נראית חשיבתנו הנוכחית, ומדוע צריך לשנותה, ולבסוף נתאר כיצד הבנה של עיקרון זה ויישומו במחשבתנו יכולה לעזור לשנות לטובה את חיינו.

איש חכם בשם ג. גורדייף, טען שהאדם מורכב מבית ובו חדרים רבים. בכל חדר חי אדם אחר. דיירי הבית רבים ביניהם כל פעם על השליטה בבית ובכל רגע דמות אחרת היא הדומיננטית. בואו ונחשוב רגע על עצמנו, אנחנו מתנהגים שונה במצבים שונים, עם אנשים שונים בזמנים שונים.נכון, יש אנשים אחרים שנראים לנו מהצד כדמות אחת קבועה, ואולי גם אנחנו נראים כך לעצמנו, אך בכולנו יש יותר מחדר אחד.

הבעיה מתחילה בחוסר מודעות שלנו לכל דמות שחיה בתוכנו, וחוסר הבחנה מתי שולטת בנו דמות מסוימת. התוצאה של כך היא קיבעון של עצמנו, ועמידה במקום. ביחד עם קיבעון כלפי עצמנו מגיע קיבעון של תפיסתנו כלפי אנשים אחרים. תפיסה שבדרך כלל אינה חיובית.

הקיבעון שלנו כלפי עצמנו מוביל למעין חוסר יציבות שבא לידי ביטוי בהיאחזות שלנו באגו. אם נקבל עכשיו הערה או ביקורת ממישהו על חוסר ביכולת מסוימת, אנחנו ניפגע, נדחיק ואולי אף "נחזיר מלחמה" בביקורת עליו. במקום כל זה נוכל להגיד לעצמנו: "אוקי אולי הוא צודק, אולי באמת אני לא כזה מוכשר ב.., לא בעל ידע נרחב ב…, אולי לא הייתי בסדר כש..". משם נמשיך להבנה שכל זה לא מעיד על כל הבית שלי, יש לי חדרים נוספים. אולי אוסיף לי עוד חדר קטן בכך שאלמד ממה שהוא אומר. הוספנו בסוף המאמר הצעה לתרגול עצמי שמאוד יכול לעזור בסוגיה זו.

הקיבעון שלנו כלפי אחרים יבוא  לידי ביטוי בניתוח לא נכון של בנאדם מסוים, והכללה של תכונת אופי אחת המאפיינת בעיננו את אותו האדם: "איזה מוזר הוא..", "הוא סתם אדם מרגיז.."..ועוד ועוד. ההכללה הזו תגרום לפספוס של אנשים טובים בדרך וגם לפספוס תכונות אופי מסוימות אצל אנשים שלפני כן חשבנו שאין לנו מה ללמוד מהם. יתכן גם שנבחר להכליל את אותו אדם לתכונה טובה: "וואי הוא עילוי..".כאן אנחנו נפספס את ההזדמנות להסתכל על אותו אדם בצורה נכונה, וללמוד ממנו.

במסלול הזה של קיבעון מחשבתי אנחנו לא מפתחים את מלוא הפוטנציאל הטמון בנו. אנחנו נשארים פגועים ומרירים, וגם גורמים עצב לאנשים האוהבים אותנו. לעומת זאת, אם ניישם את עיקרון זה בחשיבתנו היומית , נמשיך ללמוד כל הזמן מאנשים ולהתפתח, בכל רגע נתון. לאט לאט נדע לזהות את כל סוגי החדרים הקיימים בנו. נדע מתי הדמויות החיות בהן באות לידי ביטוי בחיינו. נבחר אילו דמויות אנחנו רוצים שישלטו, ומאילו אנחנו רוצים להיפטר. יחד עם זאת נזהה אילו דיירים חסרים אצלנו, נאמץ אותם בחום אל קרבנו, ונפתח אותם. על ידי מעקב ועבודה נכונה, תהפכו את עצמכם לארגון גדול בו חברים אנשים רבים המשתפים פעולה זה לצד זה וכל אחד תורם מחלקו לעשייה.  לאחר שהארגון ידע לעבוד בצורה נכונה, ויצבור ניסיון של שנים תוך כדי התבוננות, מעקב עצמי, והשתפרות. הארגון ימצא לעצמו את המנהל שלו, אדון הבית, שבמשרדו מתכנסים מדי ערב כל דיירי הבית וחברי הארגון לפגישות סיכום.

ברגע שיהיה לבית שלנו בעל בית נוכל להתחיל לחיות עם עצמנו באמת.

 מאגה טיפ:

רשמו במקום מסודר את כל הדמויות שאתם מכירים בכם. אל תהססו, בבית יכולים לגור דמויות מנוגדות לחלוטין. הילד הביישן, הבחור הקשוח, הדמות השמרנית, הדייר שאוהב לרקוד ולבלות, הילדה הרגישה, האישה הפמיניסטית, האישה החזקה ,הנחושה וכו'. שאלו את האנשים הקרובים אליכם אשר מכבדים אתם את שיקול דעתם, על דמויות נוספות. נעלו מעקב אחר הדמויות. תהיו מודעים לכולן גם לפחות חיוביות. ראו לאילו צריך לתת יותר ביטוי, ולאילו פחות. דעו לתת לכל אלו שאינן שליליות ביטוי.

לדוגמא: יכול להיות שיהיה לכם צד מעט שמרני או מופנם, יחד עם זאת אתם יודעים שאתם מאוד אוהבים לרקוד ולבלות, עשו זאת על באופן קבוע על בסיס שבועי.   אנחנו קוראים לזה להוציא את הילד שבכם לטיול. חפשו אצל אנשים אחרים דמויות שאותם אתם רוצים לקבל לביתכם, רשמו אותם בהמשך הדף. בצעו את תהליך הקבלה שלהם לביתכם על ידי התבוננות, לימוד, ותרגול. לאט לאט הם יהיו דיירים קבועים בביתכם.

דוגמא מחברת מערכת מאגה: "אחי מאוד אוהב לבשל, אני מעריצה אותו על כך. אני בעיקר אוהבת לאכול, אך בתוכי אני גם רוצה שיהיה בביתי טבח שיבשל לשאר דיירי הבית. לכן אני מתבוננת בו מהצד, ולאט לאט לומדת ומאמצת לעצמי את הדמות".

דוגמא נוספת מחבר מערכת מאגה: "בצבא הכרתי חבר דתי, שיראת השמיים הגדולה שלו, באה לידי ביטוי בענווה גדולה וסבלנות לאנשים. 3 שנים של התבוננות בו, הכניסו דייר הקרוי על שמו לביתי ".

הטבע והלמידה שכנים: הלמידה משנה את האדם, ואגב כך נוצר טבעו. דמוקריטוס.

השעה הייתה מאוחרת, והשמש הסתתרה לה מעבר לצוקים,שבהרי ההימלאיה. השיעור הסתיים, והמורה בירך את תלמידו לשלום. בזמן שהם קדים זה לזה, אמר המורה: "זוהי פעם אחרונה שאתה רואה אותי". התלמיד ההמום, פרץ בבכי ולא הצליח להוציא מילה. כל הלילה ישב שם בעצב ובהה בכוכבים. בבוקר הגיע המורה,  וללא זכר לאמש, החל לדבר על נושא השיעור של אותו יום. התלמיד המבולבל הביט בו בפליאה וגמגם: "אינני מבין, אתמול אמרת שלעולם לא נתראה". המורה השיב: "אתמול עמד מולך אדם שאינני מכיר. היום אתה מביט על אדם אחר".

למעשה התלמיד לא הבין את מה שכולנו לא מבינים.

מה שבעצם המורה אמר לתלמידו הוא שאופיינו אינו קבוע. בעיקרון זה נדון במאמר שלפניכם: אנחנו אוהבים להתייחס אל עצמנו בתור אנשים קבועים, בעלי אופי שאינו משתנה.

 "אני ביישן" ,"אני שקט" , "אני עצבני", "ככה אני", "אין ביכולתי..", "ככה טוב לי". אנחנו מקבעים את התפיסה שלנו לגבי אופיינו, ובכך אנחנו סוגרים את עצמנו  בפני רעיונות,יכולות וקווי מחשבה שונים.

אנו נותנים פירושים שונים למונח "אופי" ,ומייחסים אליו את התכונות המולדות אשר בעקבותיהן אנחנו מתנהלים בחיינו. לעיתים קרובות אנחנו אוהבים את הנוחות מאחורי הטיעון שאופי זה דבר שאינו בשליטתנו. נכון, לנטיות "מולדות" יש חלק בכך. לדוגמא, לילד מסוים יכולה להיות בהחלט נטייה לחרדות ולחצים יותר מלחברו. נטייה אשר קיבל מאחד מהוריו. אך אין זה אומר שלא ניתן לשנות את נטייה זו.

ישנם גורמים רבים להתגבשות אופי אצל אדם. אם ניקח את המושג "אופי" וננתח אותו, נראה שהוא אינו מורכב אך ורק מתכונות "מולדות", אלא גם קשור לדפוסי התנהגות שחלקם יכולים להיות שונים ואף מנוגדים ל"נטיותינו המולדות". כולכם בודאי תסכימו איתנו שבמהלך חייכם חוויתם אירועים מסוימים, עברתם תקופות שונות, בהם למדתם והתבגרתם. רובנו גם יסכים שעברנו שינויים מסוימים  בחיינו הבוגרים(לצורך העניין מסביבות גיל 18 ). כל התהליכים והשינויים הללו, כמובן אינם מולדים, אלא נבנו אצלנו לאורך זמן.

אם כעת השתכנענו שחלק גדול מאופיינו למעשה אינו מולד אלא תוצאה של השפעות חיצוניות, אז אנחנו יודעים שאופיינו העכשווי ניתן לשינוי. גם אם יהיו אלו מכם שיסכימו איתנו שאנחנו כן יכולים להשתנות, רק מעטים באמת ייקחו יוזמה ויחליטו לעשות שינוי בחייהם.

מדוע?

כי להתאמץ זה לא בשבילנו. ובטח שלא להקשיב לאנשים אחרים. כי "מה אכפת לנו מה אחרים חושבים?", "כל אחד והבעיות שלו", וסה"כ אני בסדר", "והיא גם לא מושלמת", ו"הוא?! האחרון שיכול להטיף לי מוסר". אנחנו מעדיפים לעצום עיניים ולחשוב שהעולם לא בסדר, וכולם דפוקים. אם מדי פעם תבוא דמות חיובית ואוהבת , עם כוונות טובות לעזור, לא באמת נקשיב לה. נעדיף לא לקבל ביקורת, גם אם היא בונה, כדי לא להתעסק בזה ואף אולי להיפגע. אם ניתקל במשך היום באדם שיש לו את אותה תכונה ספציפית שאנו עמוק בלב כל כך רוצים, במקום לנסות ללמוד ממנו, ישר נחשוב על החסרונות שבו. בלילה נלך לישון מבסוטים מעצמנו, נקום בבוקר שמחים כלפי חוץ, ועצובים מבפנים. עצובים, כי עמוק בלב אנחנו יודעים את האמת. אנחנו יודעים שאנחנו סתם עושים לעצמנו הנחות ולא רוצים באמת להשתנות.ואותה דמות אוהבת באמת צדקה. והאמת היא שאותו אדם שפגשנו בסדר גמור , ואנחנו סתם מקנאים בו על התכונה הספציפית הזו שיש לו-ולנו אין.

אם נחליט לשים את הקנאה והעיוורון בצד , ונביט בעצמנו בראי באמת?  אם במקום להשתנות מאירועים שליליים , נבחר לעשות שינוי מביקורת בונה? אם נדע לחקור וללמוד את עצמנו באופן אמיץ,  על ידי פתיחת אוזנינו וליבנו לחוות דעתם של אלו האוהבים אותנו?

אז בואו נפסיק לעצום עיניים, בואו לא נשתנה מהשפעות חיצוניות, ונבחר אנחנו לעצמנו את נתיב חיינו.בואו ניצור שינוי "אמיתי " באופיינו, שינוי שאין הוא "כורח הנסיבות", אלה שינוי פנימי, מהותי בתוכנו. שינוי מהיסוד, שיתפוס את כל תכונות האופי השליליות שנוצרו עם השנים ויעקור אותם  מיסודם. כאן בסרטים אמורה להיכנס מוסיקת תופים וחלילים, לפני היציאה לקרב! רק שהפעם זהו קרב שקט שאליו אנחנו יוצאים חמושים עם רצון טוב, הרבה אורך רוח, והנשק העיקרי שהוא חיוך צנוע. חיוך שרק אנשים שבאמת פתוחים לקבל וללמוד יכולים ללבוש על פניהם.

פתחו מודעות לתכונות אופי אצל אנשים אחרים. על-ידי למידה מאנשים ויישום תכונות מסוימות בהם, יכול כל אדם לשנות את מעשיו. לאחר תקופת הסתגלות מעשים אלו הופכים להרגלים קבועים אשר נהיים דפוסי התנהגות המוטמעים בנו- חלק מאופיינו.  אנחנו יכולים להסתכל סביבנו ולמצוא את האנשים הפשוטים והמיוחדים האלה. להקשיב וללמוד מהם. ויחד עם זאת ללמוד גם מדמויות מוכרות.

מאגה טיפ:

פנו אל אנשים הקרובים אליכם אשר מעריכים אתם את דעתם, הגישו להם דף ובקשו מהם לרשום 3 תכונות אופי טובות בכם ו3 תכונות אופי רעות. אספו את הדפים ממספר אנשים, חפשו תכונות שחוזרות על עצמן. תכונה חיובית- המשיכו לטפחה ותנו לה יותר ביטוי. תכונה שלילית- נתחו אותה וחפשו את המניעים לה. בקשו מחבריכם כל פעם להזכיר לכם שעולה אותו דפוס התנהגות שלילי, ומבלי לרחם עליכם. כמו במרדף משטרתי אחר עבריין נמלט, עקבו אחריו, רשמו מתי הוא קורה. המודעות אליו היא כבר מחצית הדרך לפתרון. הוא לא יעלם בין רגע, אך אתם תראו איך פתאום מתחילים להעיר לכם פחות ופחות.

"לאורך ההיסטוריה התבלטו במעלותיהם אנשים גדולים רבים.

הם לא עשו את מה שעשו, בכדי שנגיד כמה היו גדולים.

אלא שנלמד מהם,שכן,

הם עדיין היו בני אדם, בשר ודם כמונו.

אנחנו צובעים אותם בכל מיני צבעים ומוסיפים מוסיקת רקע לחייהם האישיים,

ובכך חוסכים מעצמנו את העבודה הכרוכה בחקותם.

עבודה שבחובתנו לעשות".  מערכת מאגה.

את המאמר הבא נפתח בסיפור אישי של אחד מחברי המערכת:

"אני זוכר יום אחד בחופשת הקיץ בין כיתה יא ליב. היינו בדרכנו לאילת באוטובוס. מאחורינו התיישבו להן קבוצת בנות רועשת במיוחד. הן קרקרו כמו תרנגולות ואחת מהן הייתה קולנית ורועשת במיוחד והפריע לכלל הנוסעים. בשלב מסוים חבריי ואני החלטנו לשים לזה סוף. אני במעשה נועז של הקרבה ואומץ לב, פניתי אל ראש הלהקה, ובגינוני נימוס ישראלים אותנטיים ביקשתי ממנה שתנמיך את קולה. חילופי המחמאות נמשכו מספר דקות , ותודות לקישורי התעוזה שהפגנתי וניצול העובדה שהמין השני מעט יותר רגיש – יצאתי עם ידי על העליונה, תוך כדי שאני מצחיק "ככה על הדרך" גם את חברותיה הטובות. בראש מורם וחזה נפוח ירדתי מהכרכרה והתקדמתי אל עבר שער הניצחון(דלת הכניסה למלון 1.5 כוכבים שבו ישנו). במהלך היום התענגתי בזיכרון צחוקם של כל הסובבים, שהשתלב היטב עם רעש הגלים בים. בלילה לפני שהלכתי לישון, הרגשתי פתאום תחושה מוזרה. מעבר לתחושת הבחילה שנבעה מערבוב של עראק עם וודקה, הייתה שם גם בחילה מסוג אחר-בחילה מעצמי. התמונה של פניה, שמתחת לכל שכבות האיפור שדרו לי משהו, מבעד למשקפי השמש הגדולות שלה ראיתי פתאום עצב. עצב כה גדול שרק עיוורון של נער מתבגר ומפגר יכול לפספס".

אז נכון, עברו כמה שנים טובות מאז הילדות וכולנו התבגרנו קצת. או לפחות אנו חושבים שהתבגרנו. אך למעשה לא השתנה הרבה, ואת  טיפשות הנעורים החליפה טיפשות "בוגרת" יותר. טיפשות שביחד עם עיוורון, יוצרים תוצאה הרסנית מאוד.

במאמר שלפניכם נדבר על אמפתיה. בתור ילדים התמימות  שלנו חברה יד ביד לחוסר טאקט אשר ביחד יצרו מגוון פעולות משעשעות ומבדרות. יחד עם זאת כולנו זוכרים מקרים שילדים אחרים פגעו בנו, והעליבו אותנו.

אנחנו פחות זוכרים את המקרים שבהם פעולותינו הילדותיות והתמימות פגעו בילדים אחרים. הרי כולנו היינו ילדים טובים, ואת זה הורנו הגאים ידאגו להזכיר. המצב כיום לא שונה בהרבה. אנחנו סבורים שרוב האנשים  יעידו על עצמם שהם סה"כ לא בני אדם רעים", ובטח לא כאלו שפוגעים באנשים אחרים. כמה שאנו טועים. את קבובות החול שהיינו מעיפים זה על זה בגן, החליפו להן מילים הרסניות הנזרקות לחלל ללא מחשבה. הדיבור הילדותי והישיר פינה את מקומו לדיבורים והשמצות של אדם אחר מאחורי גבו. את המבט העצוב והשאלות שעלו לנוכח סבל של אדם אחר, החליף מבט קר והתעלמות מנוכרת. דפוסי התנהגות אלו נכנסו עמוק עמוק ללב התרבות שבה אנו חיים, והם משתלבים באופן טבעי בסדר היום שלנו. הם מוטמעים כה חזק עד שיהיה לנו קשה להבחין בהם. ואם בכל זאת מישהו יסב את תשומת לבנו, לעניין זה או אחר, נביט בו, גבותינו מופנות כלפי מעלה בבוז, ונשיב: "תפסיק להיות יפה נפש". בכלל, אנו אוהבים להרים את השטיח הזה שעליו רשום בגדול: "יפות נפש" ולטאטא תחתיו את כל הלכלוך והג'יפה שאנו יוצרים בעצמנו לסביבה. זה קל, זה מקובל ונוח.

כדי לעשות לכם סדר בראש, כמו במאמר על הכעס, גם כאן חילקנו את סוגי היעדר האמפתיה ל3 קטגוריות עיקריות: אמפתיה לאנשים זרים, למכרים וחברים, ומשפחה ואהבה.

הסוג הראשון המתייחס לאנשים זרים, כולל בתוכו את כל אותם המקרים שבהם אנו עדים למצוקה וסבל אצל אדם אחר כדוגמת עוני, חולי, מצוקה נפשית ועוד. בגלל האדם רחוק מאיתנו, אנחנו מבצעים מעין תהליך של הרחקה שלו מאיתנו, וניתוק הסבל שלו משלנו. בשפה מקצועית קוראים לריחוק והניתוק הזה "דה פרסונליזיה".

מחקרים שנעשו על פושעים אכזריים הראו, שבזמן המעשה הם נתקו את עצמם מהקורבן, וכלל לא יכלו לראות את הפחד והסבל שהוא חש. מבחינתם הוא לא היה בנאדם. מסתבר שכולנו עושים דה פרסונליזיה ברמה מסוימת. קשה לנו להבין סבל של אדם אחר. נכון, כמות הסבל האנושי בעולם היא גדולה בהרבה מאשר נוכל לתפוס וגם אם נרצה לא נוכל להציל את העולם. אך אנחנו מאוד אוהבים להשתמש בטיעון גדול וכבד שכזה, ונוהגים להסתתר מאחוריו.

אף אחד לא ביקש מאיתנו להציל את העולם, אך להראות סימני אמפתיה לנוכח מצוקה של אדם בסביבתנו זה דבר מינימלי מאוד. נתת יד לקשיש, חייכת לקבצן, עזרת לאם לסחוב את עגלת תינוקה במדרגות, הקשבת בשקט לאדם העצוב שיושב לידך באוטובוס- והצלת את העולם שלך.

דוגמא של חבר מערכת מאגה: לפני מספר שבועות נסעתי ברכבת. בדרך עבר איש זקן ונכה בין הנוסעים וביקש כסף לאוכל. לא כל כך התייחסו אליו, עד שהגיע למקום מושבי. נתתי לו את כל הכסף הקטן שהיה ברשותי – סכום של כ2 שקלים בהמון מטבעות של 10 אגורות. בזה אחר זה הכנסתי את המטבעות אשר עשו רעש שהרים את מבטם של האנשים מהעיתון. אחרי שלחש לי בחיוך חסר שיניים : "חג שמח", התפנה לשאר הקרון שלפתע נראה נדיב בהרבה. באותו רגע הצלתי את העולם שלי. ולא הייתי צריך להיות עשיר מופלג כדי לעשות זאת.

הסוג השני של היעדר האמפתיה מתקשר בעיקר מכרים וחברים. לכאורה, המקרים כאן נראים פחות ברורים מהסוג הראשון, וזה נובע בעיקר מחוסר תפיסתנו לגבי הכוח שיש במילים. כפי שציינו למעלה, את מריבות החצר בגן תפסו בימי בית הספר היסודי התארגנויות מסודרות של "חרם" כנגד פושע זה או אחר. עם השנים אלה נזנחו לטובת שיטות לחימה מתוחכמות בהרבה כמו השמצות וריכולים- בעיקר של מכרים, וחוסר פרגון המשולב לעיתים עם ציניות- בעיקר לחברים.

לגבי השיטה הראשונה- השמצה, נציין שלאחר מעקב ערני שעשינו בנושא במשך תקופה ארוכה, נדהמנו מהקלות שבא אנשים מדברים סרה על אנשים אחרים. לפעמים זה היה נראה שכאשר אין לאנשים נושא שיחה מעניין, הם בוחרים להעביר את הזמן בצורה זו. זה ללא ספק דבר נוח בהרבה, מאשר להיות בשקט ולחשוב עם עצמנו האם אנו מתנהגים כראוי. עם חברים אנו נוקטים בשיטה מעט שונה. פה לחלק מסוים מהאנשים נכנס פאן יותר "מוסרי" (לאלה שלא- היחס לחברים הוא בדיוק כמו למכרים ראו פסקה למעלה), שכן עדיין מדובר בחבר. לכן את חוסר הכבוד והזלזול "צריך" לבטא בצורה מעט יותר מעודנת. השיחות מאחורי הגב ישמעו פחות ארסיות. כמובן שהם רק ישמעו ככאלה. בפועל אם השיחה לא נועדה על מנת למצוא דרך לשיפור התנהגותו של חבר, או העמדתו על טעותו, אין כל הבדל בין שיחה שכזו לבין ריכול עסיסי ברחוב. בנוסף לזה יש דפוסי התנהגות בין חברים שנראים לכאורה מקובלים כמו ציניות שבא לידי בהסתלבטויות הדדיות. אין שום דבר רע במעט הומור בין חברים, אך המון פעמים הגבולות מטשטשים ומעבר לצחוק שגרמנו מסביב קשה לנו לראות שהאדם מולנו נפגע. את שורה זו אנו כותבים בעצב רב.

זכרו תמיד, בכל רגע שחבר שלנו חש חוסר בטחון או אי נחת בנושא מסוים (לימודים, עבודה, קשרים, בעיות עם עצמו וכו') , אנחנו מהר מאוד נסבול מזה, ונאלץ לספוג בדרך עקיפה הרבה מרמור ותסכול. לכן חשוב מאוד להיות ערנים לחברים, לדעת לפרגן שצריך, ולא ליצור מתחים ותחרויות מיותרות שלפעמים הם מתחבאים עמוק בתת המודע שלנו.

הסוג השלישי של היעדר האמפתיה נוגע ביחס עם אנשים שיש לנו רגשות אליהם כמו משפחה ואהבה. כאן הדברים הם כל כך עדינים שאת רובם המוחלט אנו פשוט לא רואים. לא אציין כאן מקרים גלויים וברורים של היעדר אמפתיה לאהובנו, מספיק שכל ישר כדי לזהותם ולהבין כמה הם פוגעים.

אלו שיפנימו ויישמו את הכתוב עד סוף הפסקה יכולים לחסוך לעצמם סבל נפשי רב, וכסף רב על טיפולים זוגיים.  אנו מאמינים שרוב הבעיות נובעות מחוסר מודעות למצבו של השני. לעיתים אפשר לצפות מהצד במשחקי משוך בחבל בין זוגות רבים. כל אחד מגיע למערכת היחסים עם מטענים מהעבר, וציפיות לעתיד אשר לעולם לא הועלו באופן גלוי. אלו כבר גורמים למצב של משיכה מסוימת של החבל לכל כיוון. בנוסף לכך כל אחד מבני הזוג מביא למערכת יחסים (וגם לבית הוריו) את כל תלאות יומו, אשר הופכים את כל העסק לדליק מאוד. תופתעו לגלות כמה חסרי אמפתיה יכולים להיות אנשים אוהבים זה לזה. חשוב ליצור מצב מאוזן, שכל אחד מודע לבעיות ולשיגעונות של האחר, ויודע מתי צריך לקחת מרחק ומתי צריך לדבר. (יחד עם זאת חלק מהאיזון, הוא להבין שכל אחד מבני הזוג הוא ישות בפני עצמה, שלמרות התלות והנוחות שבקשר, צריכה להמשיך ולעמוד בכוחות עצמה, להיות מודעת ,ולהמשיך להשתפר ולהתקדם באופן אישי. זה כבר קשור לנושא אחר).

אנו בהחלט חושבים שמערכת יחסים בין אוהבים זה פרויקט לא פשוט, ולכן חשוב מאוד לגלות אמפתיה ברמה הגבוהה ביותר, לדעת לזהות הבעות פנים, ודפוסי התנהגות שונים. אלו שיעשו את זה ויחד עם זאת ישימו בצד את האגו והקנאה, יזכו לחיים משמחים יחדיו.

לסיכום, חיינו יכולים להיות שונים בהרבה אם היינו מפתחים מעט יותר חמלה לסובבים אותנו. חמלה ואמפתיה, הם הנוגדנים המושלמים לכעס. ככל שנפתח אותם יותר הכעס לאט לאט יעלם מליבנו. נשאיר אתכם עם תרגול עצמי של מספר דקות אם תתמידו בו לפחות מספר פעמים בשבוע הוא יסב לכם המון נחת ושלווה.

מאגה תרגול:

שבו במקום נוח וחשוך ועצמו את עינכם. שימו ברקע שני שירים שמרגעים אתכם, מומלץ ללא מילים אשר יסיחו את דעתכם. בשיר הראשון חשבו על אנשים עם חמלה גדולה אשר מהווים מקור להשראה עבורכם.( דוגמא למקורות השראה אצל חברי המערכת: רב האסירים אריה לוין, גנדהי, הדאלאי לאמה ועוד). הזיזו את כפות ידיכם בצורה מעגלית ודמיינו כיצד אתם מקבלים מאנשים אלו את החמלה והסבלנות הגדולה המאפיינת אותם. לאחר שאתם מרגישים מעט יותר חזקים, חשבו על כל אלו המפרים את שלוות נפשכם. זה יכול להיות מכרים, עמיתים לעבודה, חברים, ולעיתים אף בני משפחה ובני הזוג. קבלו מהם במחווה של הידיים את כל הכעסים וההתנהגויות השליליות, ספגו את כל האנרגיות. בשיר השני תחשבו שוב על מקור ההשראה שלכם,  למשך דקה קבלו מהם כוחות בשנית,. כעת סובבו את ידיכם בתנועה מעגלית הפוכה, מהבפנים כלפי חוץ תוך כדי כך שאתם חושבים על הסובבים אתכם, וכך שאתם מעניקים להם מקור השראה ודוגמא לכוח וסבלנות. כל התרגול לוקח כ7-8 דקות.  

"כשהנשמה מאירה – גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים".  הרב קוק.

את המאמר הבא נפתח ברשותכם במשחק קטן. אנחנו נתאר לכם מספר אירועים ואתם משיבים על שאלה בסוף.

אירוע ראשון: השעה שמונה וחצי וכמידי ערב משודרת בטלוויזיה סדרה מסוימת שאתם אוהבים לראות וכדרככם בקודש אתם מתיישבים וצופים בה. האם זה גרם לכם לסוג של אושר או לסבל?

אירוע שני: השעה עשר ועשרה בבוקר, ואתם נמצאים בהפסקה בין השיעורים. כמו בכל יום בשעות האלו אתם נופלים לאותה עייפות. אתם ממהרים לקנות קפה, לוקחים לגימה, מתענגים על הטעם שלו ומרגישים איך כל היום נפתח לכם.

אנחנו מאמינים שבשני המקרים עניתם אושר. (או שפשוט לא עניתם כי אתם קצת בהלם מהשאלה-סבלנות). עכשיו אנו מוסיפים פרטים נוספים: כשנשאלתם האם אתם מרגישים הנאה מיוחדת במהלך הצפייה בסדרה, השבתם שלא באופן יוצא דופן, אך אתם כבר רגילים לצפות. לגבי הקפה, ציינתם שפעם הייתה מספיקה לכם כוס קפה אחת  בבוקר, עם הזמן הוספתם כוס קפה נוספת לאחר השעה הראשונה, ובזמן האחרון אתם כבר  לוגמים את הכוס השלישית בהפסקה של עשר. אושר או סבל? בואו נראה.

הנושאים של המאמר הבא, הם תאווה והיאחזות. מכיוון שאלו זוג נושאים שמעט רחוקים מהשיח היום יומי( בניגוד לרגשות שבהם עסקנו עד כה), נבקש מכם לפתוח את הראש, ולהיעזר בסבלנות.

במזרח, פילוסופיות רבות טוענות שאנחנו לא רואים את המציאות באופן בהיר וצלול, דבר המוביל לניהול חיים לא נכון, היאחזות ותלות בדברים שלא משרתים אותנו באמת. בשורות הבאות נציג לכם בתמציתיות רבה השקפה מעט שונה ואתן דוגמאות שימושיות לחיינו אנו.

אם היינו שואלים אדם בטיבט את השאלות ששאלנו בהתחלה, לאחר ווידוא פרט או שניים, היה משיב שללא ספק מדובר בסבל. בנימוק לתשובתו, מצוי ההבדל הגדול בין התרבויות שלנו. בעוד שאצלנו הנאה מזוהה ישירות עם שמחה ואושר ולהפך, בתרבויות רבות במזרח, ישנה ראייה לטווח ארוך המבחינה אם הדבר מטיב איתנו לאורך הזמן, או בעצם מונע מאיתנו התקדמות והתפתחות מסוימת. לכן תהיה אצלם הפרדה ברורה בין הנאה כאן ועכשיו, לבין שמחה. הנאה מסוימת היא תלוית דבר, ותיעלם במהרה, ולכן תוצג במילה הדומה לסבל. לעומת זאת שמחה היא פנימית ויציבה, ולכן לא תלויה בדבר. 

למעשה  יש כאן מעין אשליה. החיים עצמם לא הם האשליה, אלא איך שאנחנו רואים אותם. זוכרים שלפני כמה שנים הגיעו לארץ המשחקים עם הציורים התלת מימדים? היינו יושבים מול התמונה מנסים להתרכז, ואז אופ! פתאום לתמונה יש גם עומק. זה הדבר שחסר לנו בראייה שלנו את החיים. המימד הנוסף הזה.

כפי שציינו למעלה זה בא לידי ביטוי בתלות והיאחזות, ועשיית דברים שאינם מועילים לנו. מעבר לכך שבחלקם אין מועילים לנו, רובם הגדול אף מזיק לנו כי אנחנו ממשיכים לנהל את חיינו בצורה לא נכונה. במקום לעצור לרגע, להתחיל להבין איך הדברים אמורים להיראות באמת, אנחנו בורחים להרגלים שלנו, ולנוחות הרגעית שבהם. עברה לה עוד שעה , עוד יממה, עוד שנה ואנחנו עדיין מובלים על ידי החיים בצורה עיוורת.

אנחנו סוג של מכורים. אתם יודעים מכורים לא תמיד מודעים לכך או לפחות לא מוכנים להודות שהם מכורים.

אנחנו מנוהלים בין היתר על ידי ציפייה שמשהו יקרה. אנחנו מנוהלים על ידי הסתכלות חיצונית בגורם זר בדמות אדם או מאורע שיביאו לנו אושר. אנחנו חלק מחברה שהתפתחה לחברה חומרית, המודדת הצלחה במובנים של כסף מעמד ופרסום.

אנחנו צרכנים של סמי הזיות קשים כמו תוכניות טלוויזיה מסוימות שלא נותנות לנו דבר מלבד אשליה שאנחנו באמת נהנים מהן (בנוסף למתח שחלקן יוצרות אצלנו בתת מודע). תוכניות ריאליטי שמראות שכדי להצליח צריך להיות בעל מראה כובש ואופי אגוצנטרי, המשולב בהתנהגות תחמנית, ודיבור רכלני. התוכניות הללו גורמות באופן לא מודע לחלקנו לרצות להיות גם כמו אותם אנשים שהם הפכו בין לילה ל"סלבס". (ובעטו להם בישבן במרוצת הזמן..) 

אנחנו צופים בפרסומות שמראות נשים  וגברים יפים שנראים מרוצים מאוד מהחיים. אבל אנחנו לא. וגם הם לא. כי כולנו מכורים לסמים הללו, שמחלחלים ללא הרף וללא מודעות אל מעבר לתודעה שלנו. אך להבדיל מסמים רגילים, כאן הם מתחבאים מאחורי שמות אחרים, וגורמים לנזק הרסני.

 בשלב זה מערכת מאגה חשה בגלי סקפטיות של רובכם. הסקפטיות הזו מוכרת לנו, לכן חשוב לנו רגע לפרוץ מבעד לקיבעון המחשבתי שמנחילים לנו חיי היום יום, ולגרום לכם לעצום עיניים, לצאת לרגע החוצה מהיכן שאתם נמצאים. צאו מהחדר, מהבית, מהאוניברסיטה, מהעבודה. עברו את הבניינים בחוץ, את שלטי החוצות ואת כל הבלגן היומיומי שמסתיר לנו את המציאות כפי שהיא באמת צריכה להיראות.

יש כאן משהו שמחכה לנו.

איננו מדברים על לפרוש מהחיים (ולהשאיר את הבית, עבודה, לימודים, חברים והכל מאחור), לשבת באיזה מערה ולהתחיל לחיות חיי סגפנות. החכמה היא לחיות כאן ועכשיו, רק בנקודת מבט שונה, ובאופן נכון. חישבו בכל רגע על כך שאתם יכולים לקבל מתנה קטנה כאן ועכשיו, שעם הזמן רק תפגע בכם, ובמקומה אתם יכולים לקבל צ'ק לפקודתכם, על סך שמחה מסוימת שמקנה יותר יציבות. והתאריך ההפקדה לחשבונכם האישי תלוי אך ורק בעבודתכם העצמית.

אמרו לעצכם תמיד:

"שום אשליה לא תמנע ממני לראות את המציאות באופן צלול. מעבר לכל זה, יש כאן משהו טוב יותר שמחכה לי".

מאגה טיפ1:

 נתחו את סדר יומכם כל יום במשך שבוע. ראו אילו דברים באמת מסבים לכם רק הנאה רגעית, ראו מתי התרחשויות מסוג זה לוקחות חלק וכמה זמן הן גוזלות מחייכם. לאחר שבוע המעקב, החלו בצמצום התעסקויות שליליות בהם אתם מורגלים, באופן מחושב בטלו לאט לאט את התלות שלכם בהם.

נסו להפחית צפייה בתוכניות טלוויזיה מותחות ורדודות.(אם אתם באמת מכורים לתוכניות רדודות, וטוענים שזה מוציא אתכם מהרעש היומיומי, קבעו לעצמכם תוכנית או שתיים כאלו. במהלכן נתקו עצמכם מהעולם שבחוץ. כבו פלאפונים והסחות דעת אחרות. צפו בהן ותירגעו באמת). במקום אותן תוכניות מתח, או סדרות רדודות עשו לעצמכם מנהג לפחות פעם בשבוע באותו יום, שבו לבד או עם חברים, וצפו בסרט או סדרה משעשעת, ככל שתצחקו יותר, כך יותר טוב.

מאגה טיפ 2:

ראו אילו דברים באמת נותנים לכם סיפוק לטווח ארוך- עשו אותם והפכו אותם לתחביב. במקום כל רגע שבו אתם רגילים לבזבז זמן על שטויות חפשו לעצמכם ידע שימושי בצורת ספרים, מאמרים, ותוכניות טלוויזיה עם כלים לחיים.

קחו כל יום או כל יומיים בין חצי שעה לשעה, להתבוננות ומעקב אישי. אתם יכולים לבצע את התרגילים שאנחנו מציעים באתר, או לחפש בעצמכם ידע נוסף. חשוב שתצרו לעצמכם תהליך קבוע של התבוננות ושיפור, חלקו אף יכול להיות מתועד ברישום.

 כדי לזהות את האשליות בחיים והיאחזויות שלנו בהן, אנחנו צריכים ראייה מפוכחת וכוח רצון. ראייה מפוכחת כדי להצביע באמת על הדברים הללו, וכוח רצון להיאבק בהם.

רק מעטים חוצים את הנהר לגדה השנייה, הרוב מתרוצצים הלוך חזור לאורך אותה הגדה . פתגם סיני עתיק 

לפני שנפתח את המאמר, ברצוננו לספר לכם סיפור קצר:

שני מלומדים נפגשו לשוחח. לאחר פולמוס קצר, חיפשו אדם שיקבע מי מביניהם מלומד חכם יותר.

חיפשו בכל הכפר, את אותו זקן חכם שיענה להם על שאלה חשובה זו. לאחר חיפוש ממושך, נאמר להם שאותו זקן  יושב על שפת האגם. שכרו הם עגלון שהביאם לצד השני של הכפר ,שם מצאו את אותו זקן חכם, יושב ליד האגם. פנו הם אליו: "זקן חכם, האם תוכל לשמוע אותנו, ולהכריע מי בעל הידע הרב יותר"? הזקן , בעודו מביט אל האגם , שאל: "היודע איש מביניכם, איך לבנות עגלה כמו זו שנסעתם בה?". צוחקים הם ואומרים:" לא, ידע זה מקומו אצל אנשים פשוטים, אין לנו צורך בזה, בידינו ידע נעלה יותר". הזקן מחייך ושואל:" היודע איש מביניכם לתפור את בגדיו , אשר לובש הוא ברגע זה"?. בצחוקם הם משיבים לו:" זקן יקר, אין אנו מתעסקים בידע מסוג זה". "היודעים אתם את שמו של העגלון שהסיע אתכם לפה? ואיך עבר עליו יומו?". מסתכלים הם במבט מוזר זה אל זה, "זקן יקר,איננו מבינים איך זה קשור לסיבה שבגללה בנו אליך"? הזקן מחייך ומשיב:"בתשובה לשאלתכם, אכריז ששניכם אינכם ראויים להיקרא מלומדים, חיזרו אלי לאחר שתלמדו קצת". "אין אנו מבינים" ,הם השיבו,"בידינו נמצא ידע רב, ידע שמעטי מעט כלל שמעו עליו, ידע שקראנו בספרים הנשגבים והנדירים ביותר". "ובכן" , השיב הזקן, "עדיין אינכם מבינים דבר. "והספרים שקראתם, נכתבו בידכם?". "לא" , השיבו המלומדים. הזקן הביט לשמיים תפס את מקלו וקם באיטיות על רגליו. "ואלה שכתבו את הספרים, האם הם ראויים להיקרא מלומדים חכמים?, או שמה גם הם קיבלו את הידע מקודמיהם,שלמדו מקודמיהם, וכן הלאה, עד לאחד שאמר  את המילה הראשונה?" אותו אחד שקבע ששיחתנו הגיע לסיומה, שכן עננים שחורים מתקרבים במהרה"..

במאמר הזה אנחנו נדבר על גאווה. אין הכוונה לגאווה המובאת כסיפוק וביטחון עצמי. כוונתנו במאמר זה היא לגאווה המגיעה לידי יהירות.  שני המלומדים בסיפור היו כה מלאים בעצמם, עד ששכחו שני  דברים חשובים. הזקן רמז להם על כך שגם אם השיגו דבר בחייהם עליהם לזכור: א. שהם לא השיגו הכל בכוחות עצמם      ב. תמיד יהיה מישהו שהשיג דבר שאין הם השיגו.

שני המלומדים מייצגים את כולנו. כולנו לפעמים שוכחים את שני עקרונות אלו. מה שמשתנה בינינו זה הסיבה לגאווה שאנו חשים, והדרך שבא אנו מבטאים אותה.

חלקנו גאים בנוגע לתכונות אופי מסוימות. חלקנו גאים בהקשר של הישגים בלימודים, חלקנו לגבי מראה חיצוני, יש כאלה המתגאים  במעמדם החברתי במצבם הכלכלי, והדוגמאות עוד רבות..

אנחנו ערנים מאוד ליהירות מצד  אחרים, אך פחות מודעים למצבים בהם אנו נוהגים באופן זהה.

שדיברנו על רגשות שליליים, נגענו בהיבט האבולוציוני של כל רגש, וראינו כיצד התפתח לצד התפתחות האדם,ומה היו הסיבות לכך. לאחר חיפוש  מעמיק אצל אבותינו הקדמונים, מערכת מאגה לא מצאה שום נימוק או הסבר מבוסס העומד מאחורי קיומה של הגאווה. אמנם היא מתוארת כחטא עתיק ימים, שבני אדם חטאו בו מימים ימימה, אך בעיקר מסופר על כך שצריך להימנע ממנה. 

הסיבה לכך שלא מצאנו הסבר מבוסס, היא שאין כזה. לגאווה אין בסיס יציב. היא דווקא נובעת מאי יציבות, חוסר ביטחון, חרדות, וחסכים, שביחד עם גורמים נוספים שזורים היטב אחד בשני, ויחדיו יוצרים שטיח שעליו רשום בגדול גאווה.

לאחד מאנשי מאגה זכורה שיחה שניהל עם אחותו בנושא זה:

"בגלל שאחותי חריפת מוח, אני אוהב להציף אותה בשאלות בתחומים רבים. שהגענו לשיחה על המקור של גאווה, היא טענה בפני שלגאווה כן יש רקע ובסיס, ואת זה ניתן לראות בבירור אצל בעלי החיים, למשל קופים. שמחתי שהיא הביאה את הדוגמא הזו. שכן, שטיילתי בבוליביה שהיתי תקופה של 15 יום בקרבת קופים. בצפייה בהם מהצד אכן ראיתי אצלם ווריאציות שונות של גאווה כמו זלזול ובוז זה לזה. אך שמתי לב, שזה נבע בעיקר כאשר הם חשו איום מסוים. לא אחת היה צריך ראש הלהקה להראות מה הוא חושב על קוף צעיר ושאפתן המנסה לתפוס את מעמדו. יחד עם זאת זכור לי קוף מסוג קפוצ'ין העונה לשם מרטין. הקפוצ'ין החזיק בכינוי "חפה" (בוס בספרדית), מכיוון שהיה הזכר השולט בלהקה שלו. בעוד שאר הקופים בלהקתו היו עסוקים בלהתכסח זה עם זה, מרטין היה יושב שליו עם מבט בטוח בעיניו".

 זו הנקודה שעליה אנו מדברים. בדיוק כמו שכלבים גדולים וחזקים לא ינבחו סתם, כך בני אדם הבטוחים בעצמם לא ילכו באופן מוחצן עם נוצותיהם פרוסות כמו טווסים.

כמובן שאין הכוונה כאן שאנו צריכים ללכת שפופים בחוסר ביטחון, ובביטול עצמי.

החכמה כאן זה לזכור להכיר במעלותינו, בין אם קבלנו אותן במתנה( יופי, חכמה וכו'), ובין אם עמלנו קשה בשבילן( הישגים אישיים, תכונות אופי שאימצנו ופיתחנו וכו'). זוהי זכות שבה אנו מחזיקים.

ואת הכרת תודה בזכות זאת אנחנו שומרים עמוק בליבנו. הרמב"ם אמר ללכת עם הראש למטה, והלב בשמיים. כנראה שבמאה ה21 יהיה לנו קשה ללכת עם הראש למטה, אז לפחות נשמור את האף בקו ישר. וזוהי גאווה נכונה, הנקראת גם ענווה.

זכרו:

א. לשאול את עצמנו תמיד אם כל מה שהשגתנו הוא אך ורק בזכות עצמנו.

ב. תמיד יהיה מישהו שהשיג דבר שעוד לא השגנו.

מאגה טיפ:

בקשו מחבריכם להגיד לכם בכנות מתי הם חשים במעט יהירות מצדכם. ראו עם יש מקרים או תחומים מסוימים החוזרים על עצמם. חשבו עם עצמכם מדוע זה חוזר במקרים ספציפיים אלה. אולי אתם צריכים חיזוק שם. בין אם התשובה חיובית או שלילית, לפחות אתם מודעים, וזה הדבר החשוב ביותר.

אנחנו יכולים לסלוח בנקל לילד שפוחד מן החושך. הטרגדיה האמיתית בחיים מתרחשת כאשר אדם מבוגר פוחד מן האור. אפלטון

אתם יושבים בחדר ועוברים על חומר מההרצאה האחרונה, פתאום טלפון:"יש ציונים!", חבר שלכם, מכריז לכם בקול מאושר. הלב שלכם מחסיר לרגע פעימה.

"כמה קיבלת?", אתם שואלים. הוא מדווח לכם בכמה הוא הפציץ. אתם ממש מאושרים בשבילו, ובחשש רב ניגשים לראות מה עלה בגורלכם.

אתם ממתינים פרק זמן שנראה באותו רגע כמו יציאת מצרים, ואז לפתע הציון. לאחר שתי שניות של התאפסות אתם מבינים שזה באמת הציון, ולאחר מספר שניות של ווידוא נוסף אתם ניגשים לשלב הקשה של התמודדות עם הכישלון. חבר נוסף מתקשר ומוסיף עוד שמן למדורה עם עוד ציון מהסרטים, ואתם ממלמלים בתגובה שאתם ממש שמחים בשבילו, וידה ידה ידה שהשיחה הזו תסתיים כבר.

בין אם נודע בכך או לא, כולנו חשים מעט קנאה לפעמים. קנאה היא רגש בסיסי, שקיים גם אצל בעלי חיים. כמו עם כל רגש אחר, גם עם קנאה צריך לדעת להתמודד באופן נכון.

כמו בכעס, גם בקנאה יש הרבה אנרגיה וכח. צריך לדעת לתעל אותה לטובתינו. הדבר החשוב ביותר הוא להיות מודעים לקנאה.

כמו בכל מאמר על רגשות אנחנו נתן לכם בפסקה הבאה הסבר מדוע קנאה בעצם קיימת ומהיכן היא התפתחה. לאחר מכן נציג בפניכם בקצרה 2 מחקרים משעשעים בנושא. ולבסוף ניגש לחלק המעשי- ההתמודדות עם הקנאה.

מבחינה אבולוציונית, הקנאה שימשה אותנו בין ביתר, בשביל להתגבר על מכשולים, ולרצות להתקדם ולהתפתח. בתור יצורים פרימיטיבים, שההינו מזהים הצלחה "הישרדותי" של פרימטיב אחר, הקנאה הייתה דוחפת אותנו לרצות  לשרוד וכך הגזע האנושי המשיך והתקדם והגיע לפיתוחים ולקדמה של היום.

אך כמו כל רגש בסיסי שהופך לשלילי, גם הקנאה כיום יוצאת ברוב המקרים מהקשרה הטבעי.

במקום לנצל את האנרגיה שיש בקנאה, לדחוף את עצמנו קדימה. אנחנו עושים בדיוק ההיפך בכך שאנחנו משאירים אותה אצלנו, ופורקים אותה במגוון דרכים "מקוריות".

אם מדובר באנשים שאינם קרובים אלינו, נפרוק את הקנאה בעיקר בהשמצות וריכולים מאחורי הגב. אם אלו אנשים הקרובים אלינו, נדחיק את הקנאה ונפרוק אותה בהזדמנויות אחרות על ידי  הנמכה והקטנה של אותו אדם. גם לכך אנו מוצאים שיטות מקוריות. אם זה אדם שהוא "נשגב" מבחינתנו בתחום מסוים, כלומר אנחנו באמת  מכירים מעריכים את הידע שלו, הקנאה תומר להנמכה של עצמנו לעומת הידע של הידע או היכולת שיש לאותו אדם.

כדי להוכיח את הנקודה, נציג לפניכם שני מחקרים.

במחקר הראשון לקחו שני קופים ושמו אותם בכלובים שונים. בשלב הראשון הגישו לשניהם את אותו החטיף שהם נוהגים לאכול מדי יום, והם כמובן אכלו אותו ללא מחשבה. בשלב השני הגישו לקוף אחד את אותו החטיף בעוד שלשני הגישו ענבים (שהקופים מאוד אוהבים). בעוד שהקוף עם הענבים סועד את ליבו בהנאה, הקוף שקיבל חטיף השתולל בכלובו וסירב ואכול מהחטיף.  מעניין?

אבל מה לנו ולקופים המטופשים הללו? הרי אי אפשר לצפות מהם להרבה, נכון?

המחקר השני בוצע על קבוצה של עשרות אלפים קופים מסוג אחר. סוג מעט יותר מפותח, ובעל תודעה, הנקרא גם האדם.בשלב הראשון שאלו את אותה קבוצת אנשים, אם הם היו מעוניינים במשכורת שנתית של כ100 אלף דולר, שהייתה גבוהה ממשכורתם הנוכחית. כולם כמובן הסכימו.

בשלב השני שאלו את אותה שאלה רק שהפעם התווספה לכך העובדה שחבריהם ירוויחו יותר מהם.ובמקום זה הם יכלו להישכר ב50 אלף דולר בתנאי שחבריהם ירוויחו פחות מהם. רובם המוחלט בחר להסתפק בחצי משכורת, רק בתנאי שירוויחו יותר מחבריהם(!).

עכשיו לאחר שראינו שקנאה היא באופן טבעי מנת חלקם של בני האדם- ניגש להתמודדות. 

השלב הראשון בהתמודדות יהיה הכרה בכך שהיא קיימת ופיתוח מודעות למצבים שהיא קיימת. תיווכחו לדעת שהקנאה לא מבחינה בין אנשים זרים, לחברים ואף  לבני זוג. היא רק משנה צורה ובאה לידי ביטוי בדרכים אחרות. לאחר הזיהוי נעבור לשלב השני שהוא אמירה לעצמנו שזה בסדר לקנא, כולנו בעצם סוג של מכונות או קופים. לאחר שלב זה נמצאת נקודה קריטית. בשלב זה אנחנו יכולים לעצור ולתת לגיטימציה לקנאה שלנו, ולעצור שם. או להמשיך מכאן לשלב השלישי שהוא החשוב ביותר. בשלב זה אנחנו מתעלים את הקנאה לאפיקים חיוביים שישמשו אותנו. אנחנו מסתכלים על אותה הצלחה או תכונה של האדם השני, מנתחים אותה ומנסים ללמוד אותה. אפשר לעקוב אחרי התנהלותו החיובית ואף לשאול אותו וכך ללמוד באופן ישיר.

מי שלא יישאר בשלב השני, יעבור לשלב השלישי, ויאמץ דרך לחייו. יגלה שמעבר להורדה של לחצים ומתחים תת מודעים עם סביבתו. ובנוסף לענווה הרבה שירגיש, יתגלה לפניו עולם עצום של ידע וחכמה. עולם שאותו הוא גילה אך ורק בזכות גישתו החיובית והנבונה.

 מאגה טיפ:

תהיו מודעים לרגעים שבהם אתם חשים קנאה. לאנשים בהם אתם מקנאים. הרגישו עם זה בנוח, חשבו ממה זה נובע. מצאו דרכים לתעל את האנרגיה לאפיקים חיובים.

רק יחידי סגולה מסוגלים לחבב ללא קנאה ידיד מוצלח. אייסכילוס

כעס. מאחורי מילה קטנה זו עומדת עוצמה רבה . בין שלושת אותיותיה מסתתרים מכשולים המפרים את האיזון הנפשי שלנו. כעס הוא רגש הרסני מהמעלה הראשונה. מלבד היותו שלילי כשלעצמו, הוא כמו צינור ניקוז גדול שאליו נשפכים כל הרגשות השליליים שאיתם בחרנו לא להתמודד.

בעלי כעס – חייהם אינם חיים"-  אמר הרמב"ם. אם כך, אנחנו כנראה לא באמת חיים. נסו לדמיין מתי העברנו יום אחד בממשק עם העולם החיצוני שלא היה מעורב בו כעס. למנומסים שבינינו נציין שגם כעס שאינו מבוטא ישירות , הוא כעס. לרגועים שבינינו נגלה שהדחקה של כעסים באופן לא מודע, מזיקה לא פחות. למעשה כל גירוי שלילי מהסביבה שאין אנו מתמודדים איתו בצורה נכונה, יומר בסופו של דבר לכעס.

כדי להבין איך להתמודד עם כעס, תחילה נבין מהיכן הגיע, ומהן השלכות ההתמודדות הלא נכונה איתו.

בעברנו הרחוק, כעס שימש אותנו בין היתר להתמודדות עם סכנות. כמו בעלי החיים, אבותינו הקדמונים, היו מגיבים בצורה אינסטנקטיבית לכעס על ידי תקיפה או בריחה. כיום הסכנות מעט השתנו, ואת שיניהם החדות של הטורפים, תפסו בעיקר מילים ודפוסי התנהגות שפוגעים בנו. אמנם הסביבה השתנתה, אך אנחנו ממשיכים להגיב בצורה מאוד פרימיטיבית: תקיפה או בריחה, שמתורגמות בימינו, לכניסה לעימות מילולי\פיסי או איפוק והדחקה. לפעולות אלה אין יותר מקום.

ההשלכות של התמודדות הלא נכונה על בריאותינו הן הרסניות: מעבר לפעילות המועצמת של הגוף ברגע הכעס, הגורמת לנזקים ללב, ולאיברים נוספים. ההשלכות הנפשיות לטווח הארוך הן הרסניות לא פחות. האנרגיה העצומה של כעס שלא מטופל כראוי, מחלחלת למקומות שונים במח. המח אוגר את האנרגיות האלה, ומפריש אותן במינונים וזמנים שונים בתצורות של לחצים, מתחים, דיכאונות וחרדות והרשימה עוד ארוכה. לצערנו, ולצערם של הסובבים אותנו, מעגל הפגיעה הפיסי- נפשי בעצמנו, יומר מהר מאוד לאנרגיות שליליות כלפי חוץ. האנרגיות הללו תבאנה לידי ביטוי לא רק בכעס גלוי, אלא בעיקר בטינה, קנאה, מרמור, חוסר פרגון, בעיות תקשורת, וכו'.

לכעס יש צורות רבות. הוא יצור ערמומי  הלובש מסכות שונות, ולפעמים אנחנו מתקשים לזהות ולהגדיר אותו. חילקנו לכם את הכעס לסוגים ולרמות, כמובן שזו חלוקה גסה, והדברים מעט יותר עדינים ומשתנים אצל כל אחד, אך בשלב ראשוני זה מועיל מאוד ועושה המון סדר בראש.

סוגי הכעס מתחלקים לפי מושא הכעס והיכולת למנוע אותו מראש. רמות הכעס מחולקות לפי הקרבה שלנו למושא הכעס: א.אדם זר ב. מקום מסוים  ג. מכר  ד. חברים  ה. משפחה  ו. אהבה.

כעס מסוג ראשון הוא כעס שניתן למנוע אותו על ידי צפייה ומניעה מראש:

אם אנחנו חוקרים את עצמנו נוכל לזהות מקרים ואירועים ספציפיים שבהם ניחשף לגירויים שליליים. למשל אם אנחנו יודעים שמפגש עם אדם מסוים, או הימצאות במקום כלשהוא, גורמים לנו אי נחת, במידה והדבר האפשרי- נחסוך מעצמנו מראש את הכעס. בעיקר רלוונטי לאנשים ומקומות זרים, ולמכרים. אפשר גם לרשום במקום מסודר, את המצבים הללו, לחלקנו זה עושה יותר סדר בראש-לא חובה.

לאחר תקופת התבוננות קצרה, תופתעו לגלות כמה אנרגיה אנחנו מבזבזים אפילו על דברים שנראים שוליים כמו ויכוחים סתמיים עם מכרים, או שיחות שלא מובילות לשום מקום. וזה נכון לכל רמות הקרבה.

אלברט אינשטיין ניסח זאת בצורה הטובה ביותר שאמר: "אינטלקטואלים פותרים בעיות, גאונים מונעים אותן".

מכאן נעבור לסוג שני :כעס שאותו לא ניתן לצפות מראש:

לצערנו אנחנו לא חוזי עתידות ואין לנו שליטה על אנשים אחרים, אבל כן נוכל לשנות את דרכי פעולתנו. לא חסרים מקרים במהלך היום, שבוא אנחנו מקבלים גירוי שלילי וההתמודדות צריכה להתבצע ברגע עצמו. גם כאן יש רמות מסוימות. שמדובר באדם זר או מכר, ההתמודדות יותר מהירה: לדוגמא אם אדם במקום העבודה שלכם זרק לכם הערה מזלזלת או פוגעת, הנטייה הראשונית היא להיעלב, ומהר מאוד כעס עולה. את הנטייה הראשונית, אין בכוונותינו כרגע להעלים, אך נראה מה נוכל לעשות מספר שניות אחרי. בשלב ראשון עליכם  לנשום, נסו להרים את ידיכם, כך נכנס יותר אוויר לריאות. בשלב השני אתם צריכים  לצאת מהאירוע עצמו, לעשות "ZOOM OUT"  לרגע אחד ולנסות להסתכל על הדברים מהצד. הסיבה היא שברגע שאנחנו בסערת רגשות, המח לא יכול לחשוב בצורה בהירה, הוא מרכז את כל המשאבים והאנרגיות להילחם בגורם הסבל, ושוכח למעשה את ההיגיון. על ידי שתי דקות של מחשבה צלולה, אנחנו חוסכים לעצמנו יומיים של עצבים ומחשבות מיותרות. ברגע שהצלחנו לצאת לרגע אחד מהמצב, נתנו מעט אוויר למח,  ואף שתינו כוס מים, אנחנו מסוגלים לגשת לאנרגיה השלילית שקיבלנולנטרל ממנה את העוקץ ולפרק אותה לגורמים קטנים שאף יכולים להועיל לנו לטווח הארוך.

ישנן מספר דרכים:

1. נסו לחשוב על אותו אדם. אולי הוא בדרך כלל מסביר פנים. כנראה שהוא מעד בדיוק כמו שאנחנו לפעמים מועדים, פולטים הערות ופוגעים מבלי לשים לב. כך אנחנו מפרידים בין האדם לבין מעידתו, ואין לנו טינה אליו. דרך זו אפשר ליישם עם כל רמת קרבה.

2. אם אותו אדם, בהתנהלותו היומיומית, הוא באמת סוג של "טיפוס", נסו לחשוב עליו באופן צלול לרגע: לא משנה כמה שחצן ,קנאי, טיפש או גס רוח הוא יכול להיות – כנראה שמתחת לכל השכבות שהוא עטף את עצמו במהלך השנים, מסתתר יצור שלא כל כך מבסוט על עצמו ועל חייו. וכנראה שגם אחרים שמו לב  לכך שהוא מונע מחרדות,חסכים, חוסר מודעות, עיוורון וכנראה שהוא סובל מאוד מכך. לאחר תקופת מסוימת של תרגול תראו אתם מצליחים להרגיש חמלה מהר מאוד, גם לאנשים כאלה. דרך זו מומלץ ליישם על מכרים ועל אנשים זרים. אם יש לכם חברים כאלה, (מה לעשות שלא כל החברים הם מושלמים), מומלץ לנסות לעזור לו אם הוא באמת חשוב לנו. אם לא,נרחיק אותו למעגל פחות קרוב אלינו, ונשקיע את האנרגיות בחברים יותר טובים.

3. לפעמים לא נצליח להשתמש בשתי הדרכים הראשונות, בייחוד בהתחלה. לכן נשתמש בדרך נוספת- מעט משעשעת. נניח ואתם עומדים בתור לבנק, ולפתע הבחור מאחוריכם מתחיל לצעוק עליכם שעקפתם אותו בתור. מעט קשה לנו (לפחות בהתחלה) להגיב בצורה שפויה, מאחר ואנחנו כבר חמושים בידע רב, על האבולוציה של האדם, והתפתחות הרגשות, אנחנו יודעים שכולנו בעצם סוג של קופים. לכן מולכם כרגע נמצא קוף פחות מפותח אבולוציונית עם בננה בידו. תתפלאו לראות איך תוך שנייה אתם מחייכים וכל הויכוח נגמר (ועוד יצאתם נשכרים בחיוך!). פה מומלץ להיזהר לא לצחוק לאדם בפנים, כי זה יכול לפגוע, פשוט לחייך לעצמכם בלב.דרך זו טובה בעיקר עם אנשים זרים מכרים, עדיף לנסות כמה שפחות על חברים. לא מומלץ לנסות על החבר\ה.                                                                                     מי שפחות מתחבר לעניין הקופים, יכול לחשוב על כך שאנחנו מתנהלים בחיינו באופן אוטומטי כמו מכונות. לכן אי אפשר לצפות ממכונה שתעצור לרגע ותחשוב באופן צלול, מכיוון שהיא רגילה לתת לרגשות לשלוט בה. זה נכון לגבי כולנו, ולכן אין טעם לכעוס על האדם שמולכם.

4. ברובם המוחלט של המקרים מספיקות 3 הדרכים הראשונות. ישנה דרך רביעית, שהיא בעיקר תוספת לקודמות. אתייחס אליה בסוף.

"כל אחד יכול להתרגז – אין קל מזה. אך להתרגז על האדם הנכון, במידה הנכונה, בעיתוי הנכון, למטרה נכונה ובדרך נכונה – אין זה דבר קל כלל ועיקר". אריסטו

מכאן נעבור לסוג השלישי, כעס שניתן לצפות את הגורמים לו מראש, אך לא ניתן להימנע מחשיפה אליהם:

שימו לב לשם של הכעס, בכוונה ניסחתי את זה בצורה עדינה כדי לרמוז שלפעמים אי אפשר להימנע מחשיפה לגירויים שליליים, אך ניתן לשלוט בהשפעה שלהם עלינו. לא חסרים אירועים שבהם אנו נאלצים לפגוש אנשים מסוימים, או מקומות שבעל כורחנו אנו חייבים להימצא בהם. במקרים אלו חשובה מאוד העבודה המנטלית לפני המקרה. דמיינו לעצמכם את הסיבות שמובילות בדרך כלל לכעס, חשבו על עצמכם שם, נסו להרגיש את הכעס לרגע, נסו לדמיין עצמכם נעזרים בשלושת הדרכים שהצעתי מקודם  ואז פקחו עיניים, ותראו שכרגע אתם לא מרגישים שום כעס. זה בדיוק מה שיקרה לכם פרק זמן מסוים לאחר אותו אירוע. אותו פרק זמן תלוי אך ורק בכם. ביכולתכם לבטלו לחלוטין. אז בשביל מה להגיע למצב זה מלכתחילה?

הכעס מהסוג הרביעי הוא כעס הנוגע בעיקר לאנשים הקרובים אלינו ביותר:

פה המפתח הוא המון רצון, אורח רוח וסבלנות. בנוסף לטכניקות שלמדנו בסוגים הקודמים שחלקם אפשר לממש גם כאן, אנחנו צריכים להבין שיש כאן תהליך. ביחסים עם חברים קרובים, משפחה, ובן או בת הזוג מעורבים גם רגשות. לכן חשוב מאוד לפתח אליהם מודעות, לעבוד הרבה על עצמנו, לדעת לקבל ולהשלים, (אם מדובר במשפחה זו כמובן קבלה ללא תנאים). חשוב מאוד לדבר (בצורה נבונה). בייחוד שמדובר בבן או בת הזוג- אחרת אנחנו נישאר במעגל מאוד אכזרי של כעס. באופן אישי אני מאמין, שישנם רק מקרים קיצוניים (כמו חוסר אמון, ואכזבה עמוקה) שיעלו כעס ויהיה לנו קשה להתמודד איתם בהתבוננות צלולה ודיבור נכון.

הכעס מהסוג החמישי זה כעס כנגד מכשול או אי צדק מסוים:

בכוונה קיבצנו את שני סוגי הכעס הללו לאחד. אנו רואים בשניהם כעס חיובי.

א. כעס כנגד מכשול – יכול לבוא בצורה של כעס על אי הצלחה במטלה מסוימת כמו פתירת תרגיל מסוים או אפילו כשלון במבחן. אם נדע לעבוד עם האנרגיות המשתחררות בכעס ולהמירם לפעולה חיובית כמו פתירת התרגיל, או הצלחה במועד ב' של המבחן- יצאנו נשכרים.

מאגהטיפ: אם עכשיו נחלתם כישלון מסוים, אל תחזיקו את הכעס בפנים,זה יגרום לנזק רב. קחו זמן לבד עם עצמכם, ותנו ביטוי לכעס כמו שאתם אוהבים. מי שרוצה שיצא לריצה, או ילך וירביץ לשק אגרוף שברקע מתנגת מוסיקה של סרטי מלחמה. מי שלא בקטע של כושר יכול פשוט לסגור עצמו בחדר ולבכות שעות. כך המרמור מתרוקן ואתם קמים כמו חדשים, והכעס מומר לעשייה.

מאגהטיפ נוסף לתלמידי תיכון וסטודנטים: אם אתם לא מצליחים לפתור תרגיל מסוים, בייחוד במבחן, היצמדות לכעס רק תמנע מהתשובה לבוא. המח שלכם רוצה אוויר, צאו  ל2 דקות מהכיתה תנשמו, שתו משהו ותחזרו. עכשיו יש סיכוי גדול בהרבה שהתשובה תבוא.

ב. כעס כנגד אי צדק מסוים -  כל העלבה או פגיעה ביום יום -  יש בה מן חוסר צדק קטן. הכוונה שלנו כאן זה לאירועים או תופעות שיש להן השפעה מעט שונה, כמו למשל פגיעה בזכויותינו בתור אזרחים, סטודנטים, עובדים וכו'. יש בכעס מסוג זה הזדמנות אדירה לפעולה. (זו נקודה עדינה, ולכן נציין שכמובן מדובר בפעולה שלא תפגע באף אחד). כך למשל אדם אשר חש כעס לנוכח סבל של אנשים נזקקים יכול לפעול למענם. או לדוגמא, קבוצת אנשים  יכולה לחוש כעס על התנהגות אנוכית של אנשים בעולם, להמיר את רגש הכעס לחמלה, ואת החמלה לפעולה ולפתוח אתר המכיל מאמרים שנועדו לעזור לאנשים.

את כעס זה אנו אוהבים לרכז במשפט אחד: "הזכות למרמור וכעס על עוולה או אי צדק מסוים, שמורה אך ורק לאלו הפועלים כנגד הגורמים להיווצרותו".

לסיכום, כעס הוא רגש המפר את האיזון הפנימי שלנו ופוגע בבריאותנו הפיסית והנפשית. על ידי עבודה נכונה נוכל להעלים כמעט לחלוטין את הופעתו. בנוסף לדרכים התמודדות שהצענו כאן, ישנה דרך נוספת הבאה בצורה של התבוננות עצמית ופיתוח חמלה, ניגע בכך בהמשך.

תרגול לבית:                                                                                               שאתם חשים כעס מסוים, עצמו עיניים, הרימו ידיכם, ונשמו אוויר. נסו לסווג אותו לפי סוג הכעס ונסו להיעזר בשיטות שהוצעו במאמר. אל תחששו להגדיר לעצכם סוג חדש של כעס, ודרכי התמודדות חדשים. אם אינכם מצליחים באותו הרגע להתמודד, קחו אותו עמכם למקום יותר שקט, בהמשך היום. חשבו עליו, על הסיבות להיווצרותו. היזכרו בכל אותם פעמים שבהם חוויתם כעס ולבסוף הוא חלף. כך רובם המוחלט של הכעסים, נסו לתפוס את הכעס בידיכם, לא תצליחו לאחוז בו. הוא תמיד חולף. ולכן גם הפעם אין סיבה להיאחז בו. לאט לאט הוא יעלם. כמו כן מהר מאוד תגלו שהכעסים חוזרים על עצמם, ותיווכחו לדעת כמה הלמידה והתרגול עוזרים כדי לדעת לשלוט בדבר העצום הזה הנקרא כעס.

"כדי להזיז הר ממקומו, עליך להתחיל עם האבנים הקטנות ביותר" . פתגם סיני

כדי שנוכל לצעוד בדרך של האושר, אנו צריכים להתחיל קודם כל בעבודה פנימית. השלב הראשון בעבודה הינו ההכרה שלנו עם עצמנו ועם דברים שמפרים את היציבות הפנימית שלנו. רגשות שליליים הם אחד מהגורמים העיקר לחוסר היציבות הפנימית שמאפיין אותנו.

במהלך היום, אנחנו נחשפים לאינסוף פרטי מידע. מזג האוויר בבוקר, ציוץ הציפורים בחוץ, רעש המכוניות האנשים בכיתה. המח מעבד ללא הפסקה את כל הנתונים שנקלטו על ידי החושים שלנו. גם מבלי שנהיה מודעים, רגשות שליליים זוחלים לתודעתנו ללא הרף, ולמעשה הופכים למצבי רוח ובסופו של לתכונות אופי ומזג.

המחשבות מתנגנות בראשינו באופן אקראי כמו תזמורת ענקית עם כלי נגינה רבים.   לרגשות שליליים ולמצבי רוח  יש חלק גדול בתזמורת המחשבות שלנו. בעידודן, כל כלי מנגן בזמנו החופשי ואין לנו שליטה על הקונצרט.                                                

כדי לדעת לשלוט ברגשות השליליים, תחילה עלינו להבין את הסיבה לקיום הרגשות.  מבחינה אבולוציונית, הרגשות התפתחו במטרה לעזור לנו בנושאים חשובים כמו הימנעות מסכנות( פחד), מציאת בן זוג והתרבות(אהבה), התמודדות עם מכשולים(כעס), ועוד. למעשה הרגשות גרמו לנו לפעול מהר, ובכך עזרו לנו לשרוד.

עם השנים האדם התקדם מרחק שנות אור מאבותיו הקדמונים, פיתח תבונה ותודעה שמבדילות אותו מבעלי החיים האחרים. התבונה הובילה לתגליות מדעיות, והמצאות מבריקות, שהביאו קדמה ונוחות, אשר הוציאו חלק גדול תושבי העולם, ממאבק ההישרדות היומיומי.

אך משהו השתבש בדרך. במהלך כל המרוץ המטורף של התחמשות המח האנושי, לא הושם דגש רציני על ההשלכות שיש לכך על יכולתנו הנפשית  להתמודד עם הצרכים המשתנים.אמנם בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20, חל מפנה משמעותי,ותודות למוחות גדולים כמו דרווין ופרויד ניתנה הזדמנות לאנשים רבים להציל עצמם מאבדון נפשי (פשוטו כמשמעו).

אך כנראה שבכל זאת לא כולם רוצים להינצל.

שנת 2010 בפתח, ואמנם חלה עלייה מסוימת במודעות הנפשית. אך התובנה האישית עדיין רחוקה מלהגיע. החברה שלנו חומרית מתמיד. תכנים רבים בטלוויזיה מנוונים את מוחנו. בחינוך ממשיכים לעודד הישגיות אישית וציונים גבוהים, תוך כדי התעלמות מוחלטת מהקניית כלים בסיסיים לחיים.

אך לא באנו להתעסק בנבואות זעם. באנו ללמוד. לפני שאנחנו סוגרים את מאמר הפתיחה לנושא הרגשות נסכם בקצרה:

ראינו שלרגשות יש תפקיד מסוים. עקב שינויים אבולוציוניים,  רגשות רבים הגיעו לנקודה מסוימת של רוויה והפכו לרגשות שליליים ופוגעים- ובכך למעשה איבדו מערכם הטבעי. אנחנו נשים דגש במאמרים הבאים על ההכרה שלנו את עצמנו ובהחזרת רגשותינו לערכם הטבעי.          

חסר ההשכלה איננו נקרא בור, כי אם זה שאינו מכיר את עצמו.  ידו קרישנמורטי

מאגה היא מילה המציינת דרך. כולנו הולכים בדרך מסוימת, איש איש בדרכו שלו. אמנם אנחנו שונים וכך גם דרכינו, אך המטרה המשותפת המאחדת את כולנו היא רצון להיות מאושרים באמת.

משפטים רבים מדברים על האושר. מעניקים לנו  שלל כיווני מחשבה ורעיונות כיצד להגיע אליו. משחר ההיסטוריה האדם מחפש תשובות. אנחנו הולכים ברחוב, מתערבבים בהמוני אנשים מדי יום. העולם מסביבנו כל כך גדול ואנחנו כל כך קטנים. אנו קמים כל בוקר ויוצאים, רק בשביל לחזור בלילה למיטה, לאותו מצב. מחשבתנו נודדת , מוחנו סוער. מצב רוחנו תלוי ישירות בחוויות אותו יום, אנשים שפגשנו, אירועים שהשתתפנו, וגורמים נוספים אשר לרובם איננו כלל מודעים.

אנחנו מסתכלים כל הזמן החוצה, שואלים שאלות: למה אנחנו פה? למה החיים הם כאלו? עד מתי המצב הנוכחי יימשך? מתי האושר יגיע? אנחנו מונעים מסיפוקים רגעיים, אשר משכיחים לזמן מסוים את המחשבות הסוערות. אנחנו תולים תקוות בעתיד, משוכנעים שבעתיד יהיה טוב יותר. "שנצא לחופשה", "שנסיים צבא", "שנסיים לימודים". אנחנו כל הזמן מחכים למשהו. "כשאמצא אהבה", "כשאתחתן", "שהילדים יתחתנו". אנחנו מחפשים את האושר בכל מיני מקומות: בבני זוג, בבגדים, בחפצים, בבילויים, במקומות רחוקים שעליהם אנו מפנטזים במוחנו. ובכן,כבר עבר זמן רב.אמנם חווינו רגעים שמחים בחיינו, אך עדיין אנחנו מחפשים אותו. את האושר העילאי, שמלווה בשמחה שלא נגמרת ושלווה אינסופית בלב.

"אין דרך אל האושר, אושר הוא הדרך".  אמר לפני שנים רבות אדם חכם מהמזרח. באמירתו, לא היה דבר חדש, שכן המילים והרעיון היו קיימים משחר הבריאה. אך מאחורי מילותיו, היו מעשים. הוא הבין שכדי להיות באמת מאושר, צריך לפעול. אי אפשר להמשיך לחכות לאושר שיבוא, צריך למצוא אותו. על ידי עבודה על עצמנו ומחשבתנו. ואכן, לאחר מסע ממושך שכלל התבוננות אישית עמוקה, חקירה ולמידה, אותו אדם באמת מצא את האושר, וחזר ללמד אחרים.

שואלים אתם בוודאי, לאיזה מסע בדיוק הוא יצא? ואיך אפשר עכשיו לעזוב הכל ולצאת למסע שכזה?  התשובה היא שאנחנו כבר במסע. אנו צועדים מדי יום בדרך, רק נעים בה מעט במעגלים. הסיבה העיקרית היא חוסר קביעה של  נקודות ייחוס. אתר זה נועד לתת לנו את אותן נקודות ייחוס בחיים שיעזרו לנו לצעוד בדרך בבטחה ובכיוון הנכון. מה שייתן לנו את הכיוון הנכון, זה קודם כל ההחלטה האמיצה שלנו להסתכל , לחקור וללמוד את עצמנו. והתשובות מונחות לנו בכל מקום.

באתר זה תוכלו למצוא את אותם נקודות ייחוס, שיובילו אתכם בדרך של האושר. מערכת מאגה שמה דגש מיוחד על כך שהמאמרים יהיו מגוונים, מובנים, ויחד עם זאת יהיו ידידותיים למשתמש ויכללו תרגולים פשוטים אותם ניתן לשלב ביום יום. אנחנו מאמינים שאושר הוא זכות של כל אחד ואחד מאיתנו.

לסיום, נשאיר אתכם עם נקודה קטנה למחשבה:

מחקרים שנעשו על קבוצה גדולה של אנשים, שהגיעו מקשת נרחבת של מקומות: עשירים ועניים, מלומדים ולא מלומדים, בריאים ונכים, הראו שלמעשה אין קשר בין נסיבות החיים למצב הרוח הבסיסי של האדם  דבר הרומז על כך שהדרך לאושר מגיעה ממקום אחד, וזה מבפנים.

האושר של מרבית האנשים הוא בהתאם לרמה של החלטתם להיות מאושרים. אברהם לינקולן