Magha | הדרך לאושר

מאמרים עם התגית ‘גאווה’

לפני שנפתח את המאמר, ברצוננו לספר לכם סיפור קצר:

שני מלומדים נפגשו לשוחח. לאחר פולמוס קצר, חיפשו אדם שיקבע מי מביניהם מלומד חכם יותר.

חיפשו בכל הכפר, את אותו זקן חכם שיענה להם על שאלה חשובה זו. לאחר חיפוש ממושך, נאמר להם שאותו זקן  יושב על שפת האגם. שכרו הם עגלון שהביאם לצד השני של הכפר ,שם מצאו את אותו זקן חכם, יושב ליד האגם. פנו הם אליו: "זקן חכם, האם תוכל לשמוע אותנו, ולהכריע מי בעל הידע הרב יותר"? הזקן , בעודו מביט אל האגם , שאל: "היודע איש מביניכם, איך לבנות עגלה כמו זו שנסעתם בה?". צוחקים הם ואומרים:" לא, ידע זה מקומו אצל אנשים פשוטים, אין לנו צורך בזה, בידינו ידע נעלה יותר". הזקן מחייך ושואל:" היודע איש מביניכם לתפור את בגדיו , אשר לובש הוא ברגע זה"?. בצחוקם הם משיבים לו:" זקן יקר, אין אנו מתעסקים בידע מסוג זה". "היודעים אתם את שמו של העגלון שהסיע אתכם לפה? ואיך עבר עליו יומו?". מסתכלים הם במבט מוזר זה אל זה, "זקן יקר,איננו מבינים איך זה קשור לסיבה שבגללה בנו אליך"? הזקן מחייך ומשיב:"בתשובה לשאלתכם, אכריז ששניכם אינכם ראויים להיקרא מלומדים, חיזרו אלי לאחר שתלמדו קצת". "אין אנו מבינים" ,הם השיבו,"בידינו נמצא ידע רב, ידע שמעטי מעט כלל שמעו עליו, ידע שקראנו בספרים הנשגבים והנדירים ביותר". "ובכן" , השיב הזקן, "עדיין אינכם מבינים דבר. "והספרים שקראתם, נכתבו בידכם?". "לא" , השיבו המלומדים. הזקן הביט לשמיים תפס את מקלו וקם באיטיות על רגליו. "ואלה שכתבו את הספרים, האם הם ראויים להיקרא מלומדים חכמים?, או שמה גם הם קיבלו את הידע מקודמיהם,שלמדו מקודמיהם, וכן הלאה, עד לאחד שאמר  את המילה הראשונה?" אותו אחד שקבע ששיחתנו הגיע לסיומה, שכן עננים שחורים מתקרבים במהרה"..

במאמר הזה אנחנו נדבר על גאווה. אין הכוונה לגאווה המובאת כסיפוק וביטחון עצמי. כוונתנו במאמר זה היא לגאווה המגיעה לידי יהירות.  שני המלומדים בסיפור היו כה מלאים בעצמם, עד ששכחו שני  דברים חשובים. הזקן רמז להם על כך שגם אם השיגו דבר בחייהם עליהם לזכור: א. שהם לא השיגו הכל בכוחות עצמם      ב. תמיד יהיה מישהו שהשיג דבר שאין הם השיגו.

שני המלומדים מייצגים את כולנו. כולנו לפעמים שוכחים את שני עקרונות אלו. מה שמשתנה בינינו זה הסיבה לגאווה שאנו חשים, והדרך שבא אנו מבטאים אותה.

חלקנו גאים בנוגע לתכונות אופי מסוימות. חלקנו גאים בהקשר של הישגים בלימודים, חלקנו לגבי מראה חיצוני, יש כאלה המתגאים  במעמדם החברתי במצבם הכלכלי, והדוגמאות עוד רבות..

אנחנו ערנים מאוד ליהירות מצד  אחרים, אך פחות מודעים למצבים בהם אנו נוהגים באופן זהה.

שדיברנו על רגשות שליליים, נגענו בהיבט האבולוציוני של כל רגש, וראינו כיצד התפתח לצד התפתחות האדם,ומה היו הסיבות לכך. לאחר חיפוש  מעמיק אצל אבותינו הקדמונים, מערכת מאגה לא מצאה שום נימוק או הסבר מבוסס העומד מאחורי קיומה של הגאווה. אמנם היא מתוארת כחטא עתיק ימים, שבני אדם חטאו בו מימים ימימה, אך בעיקר מסופר על כך שצריך להימנע ממנה. 

הסיבה לכך שלא מצאנו הסבר מבוסס, היא שאין כזה. לגאווה אין בסיס יציב. היא דווקא נובעת מאי יציבות, חוסר ביטחון, חרדות, וחסכים, שביחד עם גורמים נוספים שזורים היטב אחד בשני, ויחדיו יוצרים שטיח שעליו רשום בגדול גאווה.

לאחד מאנשי מאגה זכורה שיחה שניהל עם אחותו בנושא זה:

"בגלל שאחותי חריפת מוח, אני אוהב להציף אותה בשאלות בתחומים רבים. שהגענו לשיחה על המקור של גאווה, היא טענה בפני שלגאווה כן יש רקע ובסיס, ואת זה ניתן לראות בבירור אצל בעלי החיים, למשל קופים. שמחתי שהיא הביאה את הדוגמא הזו. שכן, שטיילתי בבוליביה שהיתי תקופה של 15 יום בקרבת קופים. בצפייה בהם מהצד אכן ראיתי אצלם ווריאציות שונות של גאווה כמו זלזול ובוז זה לזה. אך שמתי לב, שזה נבע בעיקר כאשר הם חשו איום מסוים. לא אחת היה צריך ראש הלהקה להראות מה הוא חושב על קוף צעיר ושאפתן המנסה לתפוס את מעמדו. יחד עם זאת זכור לי קוף מסוג קפוצ'ין העונה לשם מרטין. הקפוצ'ין החזיק בכינוי "חפה" (בוס בספרדית), מכיוון שהיה הזכר השולט בלהקה שלו. בעוד שאר הקופים בלהקתו היו עסוקים בלהתכסח זה עם זה, מרטין היה יושב שליו עם מבט בטוח בעיניו".

 זו הנקודה שעליה אנו מדברים. בדיוק כמו שכלבים גדולים וחזקים לא ינבחו סתם, כך בני אדם הבטוחים בעצמם לא ילכו באופן מוחצן עם נוצותיהם פרוסות כמו טווסים.

כמובן שאין הכוונה כאן שאנו צריכים ללכת שפופים בחוסר ביטחון, ובביטול עצמי.

החכמה כאן זה לזכור להכיר במעלותינו, בין אם קבלנו אותן במתנה( יופי, חכמה וכו'), ובין אם עמלנו קשה בשבילן( הישגים אישיים, תכונות אופי שאימצנו ופיתחנו וכו'). זוהי זכות שבה אנו מחזיקים.

ואת הכרת תודה בזכות זאת אנחנו שומרים עמוק בליבנו. הרמב"ם אמר ללכת עם הראש למטה, והלב בשמיים. כנראה שבמאה ה21 יהיה לנו קשה ללכת עם הראש למטה, אז לפחות נשמור את האף בקו ישר. וזוהי גאווה נכונה, הנקראת גם ענווה.

זכרו:

א. לשאול את עצמנו תמיד אם כל מה שהשגתנו הוא אך ורק בזכות עצמנו.

ב. תמיד יהיה מישהו שהשיג דבר שעוד לא השגנו.

מאגה טיפ:

בקשו מחבריכם להגיד לכם בכנות מתי הם חשים במעט יהירות מצדכם. ראו עם יש מקרים או תחומים מסוימים החוזרים על עצמם. חשבו עם עצמכם מדוע זה חוזר במקרים ספציפיים אלה. אולי אתם צריכים חיזוק שם. בין אם התשובה חיובית או שלילית, לפחות אתם מודעים, וזה הדבר החשוב ביותר.

אנחנו יכולים לסלוח בנקל לילד שפוחד מן החושך. הטרגדיה האמיתית בחיים מתרחשת כאשר אדם מבוגר פוחד מן האור. אפלטון